תלה"מ 19435-11-18

תקציר

פסק הדין מקבל חלקית את טענת האב התובע, אשר ביקש להפחית את סכום המזונות שהוא משלם לאם הנתבעת על פי הסכם גירושין שנחתם בין הצדדים. האב ביסס את טענותיו על שלושה שינויים מאז חתימת ההסכם: זמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים, מצבם הכלכלי של הצדדים ופסק הדין בע"א 919/15 בעניין מזונות הילדים. באשר לזמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים, מצא בית המשפט כי לא חל שינוי משמעותי, שכן הילדים מחלקים את זמנם כמעט שווה בשווה בין שני ההורים, כפי שנקבע בהסכם. עם זאת, טענת האב כי מצבה הכלכלי של האם השתפר התקבלה. בית המשפט קיבל גם את טענת האב כי הכנסתו המוצהרת אינה מייצגת את הכנסתו בפועל, בהתחשב בכך שהוא עובד בעסק משפחתי ובעל יכולת לתמרן את שכרו, והעריך את שכרו החודשי בצד הזהיר בכ-11 אלף שקל נטו. באשר לפסק הדין בע"א 919/15, קבע בית המשפט כי הוא מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק תיקון של דמי המזונות. לאחר מכן פנה בית המשפט לקבוע את צרכיהם השוטפים של הקטינים, המוערכים על ידו בכ-1,600 שקל בחודש לכל קטין, וחילק בין ההורים את הוצאות הדיור והוצאות הסיוע. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות התלות ההדדית של הוראות הסכם הגירושין, קבע בית המשפט כי האב ישלם לאם 2,400 ₪ לחודש עבור מזונות ילדים. לפסק הדין לא תהיה השפעה רטרואקטיבית, והאב לא יצטרך להחזיר את ההפרש בין הסכום שנקבע בהסכם לבין הסכום החדש שקבע בית המשפט, כדי לא לפגוע ברווחת הקטינים.