פש"ר 45125-03-15

תקציר

פסק הדין שניתן מתייחס להליך פשיטת רגל נגד חייב. הנאמן בפשיטת רגל הגיש בקשה לביטול מענק שהעמיד החייב לאשתו הגרושה במסגרת הסדר הגירושין ביניהם. העברת הנכס המדובר - בית המשפחה - לאישה התרחשה תוך שנתיים מפשיטת הרגל, אשר על פי סעיף 96 לפקודה הייתה פוסלת בדרך כלל את המענק. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנאמן לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי יש לפסול את ההענקה. ראשית, בית המשפט קבע כי מועד ההענקה הוא מועד חתימת הסכם הגירושין, ולא מועד רישומו, דבר בעל משמעות כלכלית ובהתאם לפסיקה קודמת. שנית, נמצא כי האישה פעלה בתום לב, שכן לא ידעה על קשייו הכלכליים של החייב, ואף ערכה בדיקות שלא העלו כל בעיה. שלישית, בית המשפט מצא כי האישה סיפקה תמורה בעלת ערך בגין המענק בדמות ויתור על זכויותיה בתשלומי הכתובה והחלקה, אשר היוו תמורה מסחרית סבירה בשיעור של 95% משווי זכויותיו של החייב בדירה. גם הסכם הגירושין נקבע כאמיתי וישר, כאשר החייב מתגורר בחו"ל עם נשים נוספות, והוויתורים שעשתה האישה לא נחשבו בלתי סבירים. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי המענק נופל תחת החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה, ודחה את בקשת הביטול. עם זאת, מאחר שהאישה כללה בסיכומיה ראיות בלתי חוקיות חדשות, לא נקבע צו הוצאות לטובתה.