רע"א 244/89

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב סכסוך חוזי בין שני צדדים: המבקשים (המכונים המקור), המיוצגים על ידי מקור, והמשיבים (המכונים MOSHAV). החוזה המקורי כלל בנייה של מושב קוטג'ים על קרקע השייכת למקור ושיווק הקוטג'ים האמורים, כאשר המקור ביקש פיצוי כספי והצהרה על זכויותיו בתקבולים נוספים על פי החוזה. עם זאת, האירועים שלאחר החוזה הובילו את המקור לבקש את ביטול החוזה, לטעון לביטול כדין, ולתבוע תשלומים כספיים שנגבו על ידי מושב יחד עם מינוי כונס נכסים. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת התיקון של המקור לשנות את טענתם, מה שהוביל את המקור לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון פסק לטובת המקור והתיר את התיקון בנימוק שהטענות החדשות היו בתחום המחלוקת המקורית. בית המשפט קבע כי הבחירה לתבוע בגין קיום חוזה אינה מונעת מהמקור לתבוע גם ביטול, מה גם שהפרות חדשות התרחשו לאחר התביעה. בפסק הדין הודגש כי המבחן לסעד חוזי אינו טכני אלא מבוסס על הנסיבות. בנוסף, קבע בית המשפט כי קביעת תוקפן של הודעות הביטול והשפעת השינויים בשטח מחייבת שמיעת ראיות, ולא ניתן להכריע בה בשלב המקדמי. משכך, הערעור התקבל, החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה, והמקור הורשה לתקן את תביעתם כמבוקש, תוך פסיקת הוצאות נוספות.