בש"פ 1917/13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה לגילוי ראיות חסויות בתיק בו מעורבים שני עותרים המואשמים בחטיפה לשם רצח או סחיטה וסחיטה באיומים. הראיה המדוברת אושרה כחסויה על ידי שר הביטחון, בנימוק שחשיפתה עלולה לפגוע בביטחון המדינה. העותרים טענו כי הראיות החסויות, שכללו פרטים כגון תקשורת טלפונית והקשר בין העותר לפעיל חמאס, חיוניות להגנתם, שכן יש בהן כדי לעורר ספק סביר באשמתם. לדבריהם, הם לא היו מודעים לכך שיש להם עסק עם פעילי חמאס וסברו כי מדובר בגביית חובות ולא בכספי כופר. הפרקליטות, לעומת זאת, טענה כי מודעותם של העותרים אינה נתמכת בחומרי החקירה וכי מרבית החומר החסוי אינו רלוונטי לעניינם של העותרים. בית המשפט, לאחר שעיין בחומרים, הסכים עם עמדת התביעה. נמצא כי מרבית הראיות החסויות אינן רלוונטיות להגנתם של העותרים, ואף החלקים הרלוונטיים אינם מחייבים גילוי, שכן הם אינם מסייעים באופן משמעותי לעניינם של העותרים או עולים על הפגיעה הפוטנציאלית בביטחון המדינה. לפיכך נדחתה העתירה לגילוי הראיות החסויות, ותעודות החיסיון נותרו בעינן.