ת"א 52963-07-14

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם התובע, שלקה בהתקף לב בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב בנו, יכול להיחשב כנפגע משני הזכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט הכיר בתובע כנפגע משני בהתבסס על ארבעת התנאים שהותוו בפסק דין אלסוהא: (1) זהות התובע (קרבה משפחתית לנפגע הישיר), (2) התרשמות ישירה מהאירוע המזיק, (3) קרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק, ו-(4) פגיעה נפשית או גופנית חמורה. ראשית, לא הייתה מחלוקת של ממש לגבי התנאי הראשון, שכן התובע הוא אביו של הנפגע הישיר. שנית, התנאים השני והשלישי התמלאו שכן התובע קיבל התרשמות ישירה מהאירוע באמצעות שיחת טלפון מבנו זמן קצר לאחר התאונה והגיע למקום זמן קצר לאחר מכן, כשהוא חווה את הלחץ הנפשי הכרוך בצפייה בתוצאות התאונה. בית המשפט דחה את טענת הנתבע כי התנאים התקיימו בצורה חלשה בשל פער השעות ושיחת הטלפון המרגיעה של הבן. שלישית, התקיים גם התנאי הרביעי בדבר פגיעה קשה. המומחה הקרדיולוגי שמונה על ידי בית המשפט סבר כי התקף הלב של התובע קשור סיבתית ללחץ הנפשי של האירוע וכי נקבעה לו נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 25%. בית המשפט קיבל חוות דעת זו וקבע כי מגבלתו התפקודית של התובע, אף שהיא קטנה יחסית, השפיעה באופן משמעותי על תפקודו היומיומי. באשר לנזקים, קבע בית המשפט כי התובע לא הוכיח די הצורך הפסדי שכר בעבר ולכן לא פסק פיצוי בגין ראש נזק זה. כמו כן נפסקו לתובע 18,000 ₪ בגין סיוע בעבר ובעתיד מצדדים שלישיים, 2,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ואחרות ו-35,532 ₪ בגין נזק לא ממוני. לסיכום, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 55,532 ₪, בצירוף ריבית והצמדה למועד התשלום בפועל. הנתבע חויב גם בהוצאות משפט של התובע, ובשכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% מהסכום שנפסק.