עב"ל 42845-01-12

תקציר

פסק הדין נסוב סביב השאלה האם קצבאות מסוימות ייחשבו כ"הכנסה" לצורך חישוב גמלת הסיעוד לפי חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט קבע כי קצבת הנכות שמקבל ניצול שואה לפי חוק נפגעי רדיפה אכן נחשבת ל"הכנסה". פסיקה זו עולה בקנה אחד עם תקדימים משפטיים קודמים, כגון פרשות גרוסגליק ולאופמן, שקבעו כי יש להחשיב קצבאות המשולמות לניצולי שואה כהכנסה. בית המשפט מכיר באי הנוחות ובאפליה שחשים ניצולי שואה המקבלים קצבאות ממדינות זרות, קרי גרמניה, לעומת מקבלי קצבאות ממדינת ישראל. תיקוני חקיקה ניסו לתת מענה לסוגיה זו, אך הם לא פתרו אותה לחלוטין. פסק הדין מדגיש את עקרון השוויון כהיבט יסודי של חברות דמוקרטיות ומכיר באופיים הרגיש של ענייני השואה. בעוד שבית המשפט נוטה להתעמק בטענת האפליה, הוא מוצא כי בית המשפט המחוזי לא הבהיר די הצורך את הנסיבות הסובבות את עניינו של המערער. לפיכך, טענת ההפליה מוחזרת לבית המשפט המחוזי לבירור נוסף. בכלל זה, קביעת נסיבותיו האישיות של המערער והשפעתו של תיקון 129, המחריג קצבאות מסוימות מלהיחשב הכנסה לגמלת סיעוד. בית המשפט מדגיש את הצורך בבחינה מקיפה של כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות ההקשר ההיסטורי וכוונת המחוקק העומדת מאחורי חוק נפגעי רדיפה. עד לבירור נוסף של המסגרת המשפטית, בית המשפט מוצא לנכון להותיר את המצב הקיים על כנו ודוחה את הערעור, ומחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיונים נוספים.