ת"א 67-05-23

תקציר

השופט בחן ביסודיות את המסמכים שהוגשו על ידי שני הצדדים ואת טיעוניהם לפני שהגיע להכרעת דין. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט רשאי להעניק סעד זמני אם יש די ראיות המוכיחות עילת תביעה, עמידה בדרישות וצורך בסעד מוקדם. השופט מצא כי המבקשים הוכיחו עילת תביעה כללית, אך הראיות שהוצגו לא היו חזקות דיין כדי להבחין בין המשיבים השונים. עם זאת, הם הוכיחו את קיומם של נזקים לרכושם והצפות באזור. לאחר מכן בחן השופט את הסוגיות הספציפיות הנוגעות לכל משיב. לגבי המשיב מס' 1 התעוררו שאלות בדבר תקופת ההתיישנות ושיהוי המבקשים בהעלאת טענות כנגדם. כמו כן, לא ברור אם המשיב מס' 1 הוא הגורם המתאים לנזק הנטען. לגבי המשיבה מס' 3 (המועצה) ציינה השופטת כי היא אחראית לקו הניקוז הציבורי, אך המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לקשר סיבתי בין השיטפונות לבין הנזקים שנגרמו להם. עוד מצאה השופטת כי טענות המבקשים כנגד המשיב 4 (התאגיד) אינן חזקות דיין, וקיימת עמימות לגבי קו הביוב האחראי להצפות. בנוסף, הדגישה השופטת כי אשמתם התורמת של המבקשים בכך שלא תיקנו את הנזקים באופן מיידי ואופיו המורכב של התיק נשקלת כנגד מתן סעד זמני. הסעד הזמני המבוקש, שביקש לשנות את הסטטוס קוו, דומה יותר לפתרון קבע ולא הצדיק שינוי המצב הקיים לפני ההכרעה בתיק. השופטת התייחסה גם לאיחור בהגשת הבקשה ולהתנהלותם, וקבעה כי לא פעלו בתום לב. השיהוי הרב ואי נקיטת פעולות של המבקשים למזעור נזקים פעלו נגדם. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני משום שמדובר בסכסוך כספי במהותו והמבקשים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לאי תיקון הנזקים בעצמם. זאת ועוד, מתן סעד מוקדם יגרום נזק רב יותר למשיבים בהשוואה למבקשים. לפיכך דחה השופט את הבקשה והותיר את שאלת ההוצאות לסיום המשפט העיקרי. עם זאת, הומלץ למבקשים לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים על מנת לשמור על הראיות ולהבטיח את שלום הציבור בנוגע למצבו של קיר התומך.