ת"א 826/99

תקציר

פסק דין זה, שניתן על ידי השופטת חפרי-וינוגרדוב, עוסק בתביעה שהגישה עמיאש חשמל ואחזקה לבניין ותעשייה בע"מ (עמיאש) נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (הבנק) בגין הצגת מצג שווא לכאורה שגרם לעמיאש להמשיך בעסקיה עם אחים גליק חברה לבניין ופיתוח בע"מ (האחים גליק), לקוחה של הבנק. עמיאש טען כי הבנק, בתשובה לפניותיו, הציג מצג לפיו האחים גליק נמצאים במצב כלכלי תקין ושפיר. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענותיו של עמיאש אינן מבוססות. נפסק כי הבנק לא הציג כל מצג מילולי מפורש בנוגע למצבם הפיננסי של האחים גליק, וטענתו של עמיאש כי עצם אישור הנחות השיקים מעיד על מצב כלכלי חיובי אינה סבירה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענתו של עמיאש כי הבנק פעל תוך התעלמות קיצונית מחוק שיקים ללא כיסוי. נמצא כי האחים גליק הסתירו באופן פעיל את קשייה הפיננסיים והבנק לא היה מחויב לסרב לצ'קים או לגלות מגבלות חשבון. פעולות הבנק לא הפרו את החוק, והנחתו של עמיאש כי הבנק יישא בסיכון של אי פירעון שיקים הייתה בלתי סבירה. בית המשפט דחה גם את טענת עמיאש כי הבנק הפר את הסכם ניכיון השיקים בכך שחייב את חשבונו של עמיאש בגין שיקים שלא נפרעו של האחים גליק, שכן תנאי ההסכם אפשרו לבנק לעשות כן. כמו כן, הבנק היה רשאי לקזז תוכניות חיסכון של ערבי עמיאש, רפאל ואסתר לנדסמן, כנגד חובותיו של עמיאש. בסופו של דבר פסק השופט לטובת הבנק, דחה את תביעתו של עמיאש והורה לעמיהאש, ולבני הזוג לנדסמן, ביחד ולחוד, לשלם לבנק 740,480.52 שקל, בצירוף ריבית והוצאות משפט. בהחלטה הודגש כי קשייה של עמיאש נבעו מהחלטותיה שלה עצמה ומהיעדר הוכחות בדבר מצג שווא והתנהלות פסולה לכאורה של הבנק.