דב"ע תשן/23 - 01

תקציר

פסק הדין מתייחס לערר על פגיעה בעבודה ולסמכות הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי. לוועדה הייתה סמכות להוריד את דרגת הנכות שנקבעה על ידי ועדה רפואית מדרגה ראשונה, גם ללא ערעור של הנפגע. סמכות זו מוקנית בתקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי, המאפשרת לוועדה "לאשר, לבטל או לשנות" החלטה. עם זאת, סמכות זו מוגבלת למקרים בהם הוועדה בודקת את הנפגע ומגבשת חוות דעת רפואית מקצועית. הערעור בפני בית המשפט העלה את השאלה האם הוועדה יכולה להפעיל את תקנה 30 במקרה שבו הנושא היחיד הוא תחולתה של תקנה 15, המתייחסת להגדלת דרגת הנכות. בית המשפט קבע כי יש לפרש את תקנה 30 באופן מצמצם ולהחיל אותה רק על מקרים בהם הוועדה בוחנת את הנפגע ואת פגמיו ומחלתו. מאחר שלא הוגש ערעור על הקביעה הרפואית במקרה זה, היה על הוועדה הרפואית לעררים להתמקד אך ורק בתחולתה של תקנה 15. לפיכך, הערר התקבל, והחלטת הוועדה נדחתה. בנוסף, חויב המוסד לביטוח לאומי בהחזר הוצאותיו של המערער בשתי הערכאות, בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ.