בש"פ 6769/21

תקציר

בפסק דין זה מיום 19.10.2021 החליט בית המשפט לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעור המשיב בעניין איסור יציאתו מהארץ. ההחלטה מדגישה כי איסור יציאתו של אדם מהארץ פוגע באופן משמעותי בזכותו החוקתית לחופש תנועה. עם זאת, פגיעה זו מוצדקת על ידי האינטרס הציבורי להבטיח את תקינות ההליכים המשפטיים. המשיב עומד בפני אישומים חמורים ומסתכן בעונש מאסר ממושך אם יורשע. על אף היותו אזרח זר בעל משאבים כספיים ניכרים ואינטרסים עסקיים מחוץ לישראל, המשיב מנוע מלצאת מהארץ בשל חשש סביר לבריחה מן הדין. בית המשפט שקל גורמים שונים, כגון חומרת העבירות הנטענות, אזרחותו הזרה של המשיב, אמצעיו הכספיים ומעשיו בעבר המעידים על חוסר מהימנות, כגון חזרה בו מהסכם קודם עם המדינה. אף שחלף פרק זמן משמעותי – למעלה משנתיים וחצי מאז הטלת איסור התנועה – השלב המוקדם של ההליכים המשפטיים, שצפויים להיות ממושכים, ואופיים החמור של סעיפי האישום, מטים את הכף לכיוון השארת איסור הנסיעה. עוד מצא בית המשפט כי נחיצות נסיעתו המוצעת של המשיבה מטעמים עסקיים לא הוכחה באופן משכנע, בפרט כאשר אמצעים דיגיטליים יכולים לאפשר פגישות עסקיות בהקשר הגלובלי של מגפת הקורונה. טענות אחרות, כגון גילו של המשיב, קשריו המשפחתיים וקשריו החברתיים בישראל, לא הספיקו כדי לשנות את ההחלטה, במיוחד נוכח זיקותיו המהותיות למדינה זרה. לפיכך, האינטרס הציבורי להבטיח את הישארותו של המשיב בארץ גובר על הערבויות הכספיות שהוא עשוי להציע, ומביא את בית המשפט לקיים את הצו המונע את יציאתו. ערעורה של המשיבה לביטול איסור הנסיעה נדחה, אפוא, וביטולו הזמני של הצו בוטל.