ת"צ 43363-09-14

תקציר

המבקשים, חברי המועצה המקומית תל מונד, עתרו לבית המשפט בבקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד המועצה. לטענתם, אגרת השמירה, שנגבתה מכוח חוק העזר לתל מונד (שירותי שמירה), התשנ"ד-1994 ותיקוניו, נגבתה שלא כדין. המבקשים טענו כי גביית האגרה נעדרה תכנית ביטחון תקפה וחישובים עדכניים, גרמה ליתרות יתר בחשבונות המועצה וכללה הוצאות בלתי מורשות. הם ביקשו מבית המשפט לאשר את התביעה הייצוגית בשם כל מי ששילם את דמי השמירה למועצה בתקופה הרלוונטית. המשיבה, המועצה, התנגדה לבקשה בטענה כי הגבייה חוקית וכי למבקשים, כחברי מועצה, אפיקי פעולה אחרים והם אינם תובעים ייצוגיים מתאימים. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הוכיחו כי אגרת השמירה נגבתה שלא כדין. חוק העזר שעל פיו נגבתה האגרה היה תקף ואושר בחקיקה ראשית. משכך, טענות המבקשים בדבר חוקיות האיסוף לא צלחו. זאת ועוד, המבקשים לא הוכיחו די הצורך את טענותיהם בדבר שימוש בלתי סביר בכספי האגרה על ידי המועצה. בית המשפט הדגיש כי טענות המבקשים התמקדו בהיבט ההוצאות ולא בגבייה עצמה, שהוכשרה בחוקים הרלוונטיים. לפיכך, התביעות לא נפלו בגדר תביעה ייצוגית כהגדרתה בחוק תובענות ייצוגיות. בנוסף, המבקשים לא ביססו די הצורך את טענותיהם בדבר חוסר סבירות מינהלית בדבר הפער השנתי בין ההכנסות וההוצאות מאגרות, הוצאות בלתי חוקיות לכאורה והיעדר תכנית חישוב ובטחון. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענות המבקשים לא עמדו בתנאי הסף לאישור כתובענה ייצוגית נגד רשות ציבורית וגם הן לא צלחו לגופן. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה. עם זאת, בית המשפט ציין את הכשלים וההתנהלות התמוהה של המועצה, לרבות חוסר היכולת לאתר את החישובים העומדים בבסיס חוק העזר, ולכן לא פסק הוצאות למי מהצדדים.