ת"פ 28621-07-22

תקציר

הנאשמת, מטפלת במעון, הואשמה ב-30 סעיפים של התעללות ותקיפת תשעה פעוטות שהיו תחת חסותה. התיק נגדה התבסס בעיקר על צילומי מצלמות אבטחה שצולמו במשך שבועיים, שבהם היא נראתה גוררת, דוחפת, מושכת ומרימה את הילדים בגסות, וכן מכסה את ראשם בשמיכות בזמן שהיא מרדימה אותם. השופט, לאחר שבחן את הראיות והעדויות, מצא את הנאשם אשם ב-25 סעיפים של התעללות בקטין או חסר ישע על ידי אדם אחראי וב-25 סעיפים של תקיפת קטין חסר ישע על ידי אחראי הגורמת לחבלה ממשית. במרבית האירועים מדובר בפעוט ש.א., שהיה נתון להתעללות של הנאשם ב-11 הזדמנויות. פעוטות אחרים, בהם ר.א., א.י. וא.ז., נפגעו גם הם בשורה של תקריות. השופט הרשיע את הנאשם גם בסעיף אחד של תקיפת קטין חסר ישע, הנוגע לפעוט ח.ו. ראיות מרכזיות כללו את הודעותיה של הנאשמת עצמה במשטרה, שם הכחישה תחילה את המיוחס לה, אך בהמשך הודתה כי פעלה באופן בלתי ראוי ובלתי הולם. השופט הגיע למסקנה כי הנאשמת הייתה מודעת לכך שמעשיה אינם תקינים וגורמים לפעוטות כאב ועוגמת נפש. עדויות הורי הפעוטות, אף שאינן חד משמעיות, תמכו בכך שתיארו שינויים בהתנהגות ילדיהם במהלך התקופה בה שהו תחת השגחתו של הנתבע. בקביעת היסוד הנפשי דחתה השופטת את טענות הנאשמת כי פעלה על פי הוראות צוות המעון וכי חוסר הכשרתה תרם למעשיה. תחת זאת, נמצא כי ניסיונה המעשי הרב ואופי המעשים העידו על מודעותה לאי התאמתם. ככלל, הדגיש פסק הדין של השופטת את חומרת התנהלותה של הנאשמת בהפרת אמון ההורים ובפגיעה בפעוטות שבטיפולה, בתקווה שהילדים החלו להחלים מהפגיעות הפיזיות והנפשיות שנגרמו להם.