עת"מ 1186/09

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה שהגיש העותר, אשר התנגד לבקשה להיתר בנייה לבניית יחידת דיור צמודת קרקע בצמוד לשטחם. הוועדה המקומית וועדת הערר דחו שתיהן את התנגדות העותר, ובתי המשפט לא מצאו עילה להתערב בהחלטה זו. ההתנגדות העיקרית בדבר כיסוי הבנייה המותר בקרקע נבחנה ביסודיות על ידי ועדת הערר, ובתי המשפט הסכימו עם ניתוחם ההגיוני והסביר. תכנית מ/865, החלה על הנכס, מאפשרת כיסוי בנייה של 30%, יחד עם מבני עזר של עד 30 מ"ר, והוועדה פירשה זאת כמתירה מבני עזר החורגים מהכיסוי. בית המשפט הסכים עם פרשנות זו ולא מצא טעם בטענות העותר. בנוסף, טענותיה של העותרת על כך שהבנייה המשפיעה על הנוף וההנאה שלהם מהמרחב שמסביב הוכרו אך נחשבו לתוצאה בלתי נמנעת של מימוש זכויות קנייניות במגרש הסמוך. ועדת הערר שקלה ודחתה גם חלופות אחרות שהציע העותר, ובית המשפט תמך בדרך פעולה זו. ככלל, מצא בית המשפט כי החלטות מוסדות התכנון סבירות ומתקבלות במסגרת שיקול דעתם, ולפיכך דחה את העתירה והורה לעותרת לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.