ע"א 176/84

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנות חוק מס שבח מקרקעין ותיקוניו, ובפרט להגדרת "דירת מגורים". המערערים, שירשו בניין בן 4 קומות ובו 13 דירות, ערערו לבית המשפט העליון לאחר שוועדת הערר אישרה את עמדת רשות המסים להכיר בזכותם לפטור בגין דירה אחת בלבד בעת מכירת הבניין. בית המשפט בחן את כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוק, ומצא כי המטרה הייתה לפטור את מגורי הקבע של המשפחה המשמשים כרכוש פרטי לשימוש אישי, ולא לפטור נכסים להשקעה. נפסק כי המונח "דירת מגורים" מתייחס ליחידת דיור אחת המיועדת למגורי הבעלים, ולא לבניין בעל מספר דירות. לפיכך, היו המערערים זכאים לפטור בגין דירה אחת כל אחד, שכן הבניין לא היווה דירת מגורים על פי החוק. בנוסף, התייחס בית המשפט לסוגיות הנוגעות לריבית על פיגורים בתשלומים, קביעת מועדים לתשלום המס והערכת שווי הדירה. השופט פסק לטובת המשיב בעניינים אלה, וציין כי שיעורי הריבית נועדו להגן על האוצר מפני הפסד כספי עקב האינפלציה. ככלל, הערעור נדחה ברובו, למעט מתן פטור לכל מערער בגין דירה אחת שלמה.