עמר"מ 39149-04-11

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של עובד ציבור, ד"ר סרוב, על אמצעי המשמעת שהוטלו עליו בעקבות הרשעתו בשוחד. השופט מגיע למסקנה כי קיימות נסיבות מיוחדות וחריגות בעניינו של ד"ר סרוב המצדיקות את קבלת הערעור. השופט מדגיש את חשיבות אמון הציבור בשירות הציבורי ואת תכליתו של הדין המשמעתי להגן עליו. בעוד עבירת השוחד של ד"ר סרוב מוכרת, השופט מציין כי היא נעדרת את הכיעור האופייני הנלווה לעבירות מסוג זה, כגון חמדנות, ניצול ושחיתות. נסיבות העבירה נחשבות חריגות, שכן היא לא הונעה על ידי רווח אישי ולא הייתה כרוכה בניצול חולים. בנוסף, התנהלותו של ד"ר סרוב בפנייה למשטרה, אף שלא שיקר לה, נתפסת כגורם מקל. השופט לוקח בחשבון גם את היעדרן של בעיות משמעת קודמות לאורך 26 שנות הקריירה של ד"ר סרוב ואת העדויות החיוביות מצד מעסיקיו, עמיתיו ומטופליו. בהתחשב בנסיבות אלה, השופט פוסק לטובת הקלה בעונש המשמעתי. במקום פיטורים מיידיים, השופט מטיל פיטורים על תנאי, תקופת השעיה מופחתת, ושומר על יתר ההוראות כפי שייקבע על ידי בית הדין המשמעתי. החלטה זו באה לאזן בין האינטרס הציבורי בשמירה על שירות ציבורי אמין לבין הנסיבות הייחודיות של המקרה של ד"ר סרוב.