עפ"ת 52695-05-24

תקציר

ערעורו של המערער נדון ובסופו של דבר נדחה על ידי בית המשפט. חרף טעויות בנוסח כתב האישום בדבר סירובו של המערער להתייצב לבדיקת דם לגילוי אלכוהול, זיהו בתי המשפט כי המערער אכן נהג בגילופין, בניגוד לסעיפים הרלוונטיים בפקודת התעבורה. בית המשפט אישר את החלטת בית משפט קמא להטיל עונש מאסר על תנאי, תוך שהוא מפנה למקרים קודמים הקובעים מבחן מהותי להחלת מאסר על תנאי, תוך שהוא מדגיש כי מעשיו של המערער עמדו במבחן זה שכן סיכנו חיי אדם בנהיגה בגילופין. ערכאת הערעור מצאה עילה מוצדקת להתערב בגזר הדין, תוך שהיא מציינת חריגה ממדיניות הענישה המקובלת. מדיניות זו חייבה החמרת הענישה בגין העבירות בהן הורשע המערער, כגון נהיגה בגילופין, ניסיון התחמקות משוטרים וסיכון שלום הציבור, במיוחד בהתחשב בהרשעותיו הקודמות של המערער ובשחרורו האחרון ממאסר. מתוך הכרה בנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות שיקולים משפחתיים, קבע בית המשפט את העונש בטווח מכויל מחדש, ובכך הטיל 16 חודשי מאסר בפועל לצד כל עונש מאסר על תנאי מהרשעות קודמות, והאריך את תקופת המאסר הכוללת ל-20 חודשים. רכיבי ענישה נוספים שנקבעו על ידי בית משפט קמא נותרו בעינם. פסק הדין, שניתן ביוני 2024, הביא בחשבון את חומרת מעשיו של המערער ואת הצורך הכולל בעונש מרתיע שישקף את חומרת העבירה ואת חזרתו של המערער.