ב"ל 16915-01-16

תקציר

התובעת, טכנאית רנטגן, תבעה את המוסד לביטוח לאומי להכיר בלוקמיה שלה כמחלת מקצוע עקב חשיפה לקרינה בעבודה. בית הדין הכיר בחזקת מחלת מקצוע שכן התובעת עבדה כטכנאית רנטגן וחלתה בלוקמיה במהלך עבודתה. עם זאת, הראיות הראו כי רמות החשיפה של התובע לקרינה היו נמוכות משמעותית מרמות הסף הנחשבות מסוכנות. יתר על כן, תקופת החביון של 27 שנים מתחילת חשיפתה להופעת המחלה לא תמכה בקשר סיבתי, שכן ממאירויות המטולוגיות מופיעות בדרך כלל תוך 10 שנים. חוות דעתם של שני מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט חיזקה דעה זו. למרות שהתובעת הציגה חוות דעת מומחה המצביעה על קשר אפשרי בין חשיפתה למחלתה, היא לא הייתה משכנעת בהשוואה לחוות הדעת של המומחים שמונו על ידי בית המשפט. הנתבעת הציגה גם מסמכים של מומחים המצביעים על כך שלא נפלו פגמים במדידות הקרינה וברמות החשיפה של התובעת. ככלל, הראיות הצביעו על כך שמחלתה של התובעת לא הייתה קשורה לעיסוקה. לפיכך, פסק בית המשפט כנגד התובעת, דחה את תביעתה והורה לה לכסות את הוצאות הנתבע.