ת"א 31048-12-17

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם האירוע שהוביל לפציעת התובע מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עזבונו של התובע טוען שלא, ואילו המוסד לביטוח לאומי טוען שכן. המפתח למחלוקת זו הוא פרשנות נסיבות התאונה וקביעה האם היא מהווה "שימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה". מהראיות עולה כי האירוע התרחש כאשר משאית הגיעה למחסן לפרוק סחורה. לאחר פריקה חלקית של המשאית, התברר כי המשאית, עקב הסרת המשקל מהפריקה, התרוממה ותתקשה לצאת מהמחסן. הוחלט להמשיך את הפריקה בחוץ, והמשאית נסעה באיטיות קדימה כדי לצאת מהמחסן. במהלך נסיעה קצרה זו, פגעה המשאית בקונסטרוקציית ברזל על גג המחסן, אשר גרמה לנפילת חלק מתכת ופגיעה בראשו של התובע. מסקנת פסק הדין היא כי אירוע זה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. התאונה התרחשה תוך כדי נהיגת המשאית והפריקה נעצרה, ולכן לא נופלת תחת החריג של פריקה והעמסה בזמן שהרכב עומד. מטרת הנסיעה הייתה להעביר את המשאית ממקום למקום, דבר המהווה למטרות הובלה. כמו כן, קיימים קשרים סיבתיים עובדתיים ומשפטיים בין השימוש ברכב לבין פגיעתו של התובע. כפועל יוצא, התביעה נגד הנתבעים עשויה להידחות בשל ייחודו של כלל העילה. המוסד לביטוח לאומי זכאי להחזר מהגורמים הרלוונטיים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט פסק גם על הוצאות המשפט, וקבע כי עזבונם של התובעים לא יישא בהוצאות כלשהן בשל הנסיבות המצערות של המקרה. בתוך כך, ישלמו הנתבעים 4 ו-6 סך של 5,000 ₪ לנאשמים 3-1 בגין התנהלותם שהאריכה את ההליך. הצדדים ייפגשו ב-26 בינואר 2020 כדי לדון בהיקף הנזק ואולי להסכים על חישובי הנזק.