עת"מ 814/07

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש להיעתר לבקשת העותר, ולחייב את המשיבים למסור מידע בדבר החלטות העמדה לדין ואי העמדה לדין בגין עבירות של העלבת עובד ציבור וביזיון בית המשפט בשנים 2000-2007. החלטה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 1 לחוק חופש המידע, המקנה לאזרחים או לתושבים ישראלים זכות עיון במידע המוחזק בידי רשויות ציבוריות. החוק רואה ברשות נאמן של מידע זה בשם האזרחים, ומדגיש כי חשיפת המידע חיונית למימוש זכויות האזרח, להבטחת ממשל יעיל ולמתן ביקורת ציבורית. גם כאשר קיימים חריגים לשיתוף מידע, על הרשויות לשקול את הנזק הפוטנציאלי מגילוי אל מול האינטרס הציבורי. במקרה זה, המידע חיוני להגנתו של העותר במשפט פלילי שעניינו זכויות יסוד של חופש הביטוי. העותרת טוענת להפליה, בטענה להעמדה לדין סלקטיבית המבוססת על ביטוי פוליטי, המחייבת גישה למכלול החלטות לביסוס טענה זו. המשיבים לא התנגדו נחרצות לחשיפה, אך הביעו חשש מהקצאת משאבים. עם זאת, בית המשפט מצא כי טיעון זה אינו מספיק, מה שמצביע על כך שמספר ההחלטות המעורבות הוערך יתר על המידה וניתן היה לנהל את המשימה עם כוח אדם מתאים. כן הודגש כי גילוי חלקי לא יספק את צרכי העותרת או את השקיפות הציבורית. משכך, הורה בית המשפט על גילוי מלא בתוך 90 יום, והגיע למסקנה כי הפעלת הפיקוח הציבורי במקרים כאלה גוברת על הנטל המוטל על המשיבים, והורה למשיבים לכסות את הוצאות העותר.