ע"מ 36932-01-17

תקציר

המערערים, חברת יהלומים ובעליה, ערערו על שומת המשיב למס הכנסה נוסף, בטענה כי השומה לא התבססה על עקרונות מס אמיתיים וכי המשיב אכף עליהם את החוק באופן סלקטיבי. המשיב הגיש ערעור נגדי, בטענה כי השומה הייתה צריכה להיות גבוהה יותר. החברה הייתה מעורבת בהונאת בנק מחתרתית, שבמסגרתה התחמקו המשתתפים מתשלום מס באמצעות הפקת חשבוניות כוזבות להצדקת הוצאות, והבעלים הורשע בעבירות מס. המשיב ביסס את השומה על ראיות למעורבות החברה במזימה, לרבות חשבוניות שנמצאו בקלסר אדום שפירטו את פעילות הבנק המחתרתי. הבעלים טען כי החשבוניות מייצגות עסקאות יהלומים אמיתיות וביקש להוכיח זאת באמצעות יומנים אישיים, עדויות עדים והתאמות בין רכישות למכירות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הראיות אינן מספיקות כדי לשאת בנטל ההוכחה של הבעלים. לפיכך, לא הותר ניכוי הוצאות על בסיס חשבוניות אלה. עוד נמצא כי הבעלים הפיץ חשבוניות כוזבות באמצעות הבנק המחתרתי וקיבל עמלות, אשר תמכו בטענת המשיב כי הכנסות החברה נבעו ממכירת חשבוניות כוזבות ומזומנים ולא יהלומים. לפיכך, לא ניתן היה להניח שההכנסות המדווחות של החברה ממכירת יהלומים נכונות. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הבעלים לאכיפה בררנית, ומצא כי המשיב דיבר בשני קולות וטען הן כי עסקאות הרכישה היו פיקטיביות והן כי הכנסות המכירה המדווחות היו אמיתיות. בסך הכל, הערעורים נדחו ברובם והתקבלו באופן חלקי. תיאום הוצאות חשבוניות רכישה וייחוס הכנסות דיבידנד לבעלים נותר על כנו, אך הכנסות המכירה המדווחות נוכו מהשומה. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, ואילו המשיב יקבל מהמערערים 25,000 ₪ לכיסוי חלק מהוצאותיהם המשפטיות.