עמ"ת 36635-02-16

תקציר

המדינה ערערה על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע לשחרר בתנאים מסוימים את המשיב, שהואשם בשורה של עבירות, בהן איומים על אמו והפרת צו הגנה, במקום להחזיקו במעצר עד תום ההליכים. המשיב הפר את תנאי שחרורו בכך שהשאיר את הכתובת בה היה אמור לשהות במעצר בית והמדינה ביקשה את מעצרו ואת חילוט סכומי הערבות. בית משפט השלום החליט בניגוד לבקשת המדינה והורה על שחרורו של המשיב בתנאים משתנים, עליהם ערערה המדינה. שופט ערכאת הערעור הסכים עם טענות המדינה והדגיש את חומרת הפגיעה, חוסר הכבוד של המשיב לתנאי שחרורו וחוסר אמינותו. השופט ציין את הצורך להקפיד על תנאי שחרור ולהרתיע מפני הפרות, כדי להימנע מהגברת המעצרים. השופט ציטט גם פסיקה התומכת בעמדת המדינה לפיה הפרת תנאי שחרור גוררת לא פעם מעצר. ההגנה טענה כי העבירה אינה חמורה וכי בית משפט השלום שקל את הנסיבות הספציפיות, אך שופט ערכאת הערעור חלק עליה. בסופו של דבר התקבל הערעור והמשיב חויב במעצר עד תום ההליכים. עם זאת, השופט הותיר מקום למשיב להגיש בקשה לחלופת מעצר חדשה בתנאים מחמירים יותר, לרבות הגדלת סכומי הערבות, מעצר בית מלא ופיקוח קפדני, שתאושר על ידי בית משפט השלום. השופט גם המליץ להטיל חילוט כספי משמעותי על כל הפרה עתידית.