ת"א 49955-12-11

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת פיצויים שהגישה אישה שאביה ובתה נהרגו בתאונת דרכים. אין מחלוקת על הכיסוי הביטוחי ועל אחריותה של הנתבעת לפצות את נפגעי התאונה. התובע, שלא נכח בזירת התאונה, טען לנזק משני עקיף עקב נכות נפשית שנגרמה עקב התאונה. הנתבע טען כי התובע לא עמד בתנאים לקבלת פיצויים לנפגעים עקיפים על פי פסק דין אלסוחא, ובפרט תנאי "התרשמות בלתי אמצעית" מהתאונה וחומרת הנזק הנפשי. בית המשפט קיבל את גרסת התובעת לאירועים, וקבע כי התרשמה ישירות מהתאונה, למרות שלא נכחה בזירה, בהתבסס על הנסיבות החריגות של התאונה ותוצאותיה הטרגיות. השופט מצא גם קשר סיבתי בין נכותה הנפשית של התובעת לבין התאונה, למרות טענת הנתבעת כי נכותה נבעה מצער פתולוגי. חוות דעת המומחה, שקבעה כי לתובע 30% נכות נפשית, מתוכם 20% יוחסו לתאונה, התקבלה אף היא. בית המשפט פירט את השלבים לחישוב הנכות התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות, ובסופו של דבר פסק לתובע 450,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, בהתבסס על שכר של 5,000 ₪ לחודש. כמו כן נפסקו לתובע 753,650 ₪ עבור סיוע מאחרים בעבר ובעתיד, שחושבו בהתאם לתעריפים ששולמו למשפחות האומנה ולצרכיו הספציפיים של התובע. השופטת דחתה את תביעת התובעים להוצאות דיור, וקבעה כי הם לא ניסו לצמצם את הנזק באמצעות השכרת דירתם הקודמת. כמו כן נפסקו לתובע 36,750 ₪ בגין נזק לא ממוני, 30,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה ו-20,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 1,290,400 ₪, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.