ת"א 64895-11-18

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך בין שני שכנים בבניין על מקומות חניה. התובעת, מזל, תבעה את הנתבעים, עידו ודנה, בגין לשון הרע לאחר ויכוח קולני על מקום חניה. הנתבעים הגישו תביעה נגדית בגין לשון הרע וטענות נוספות. השופט דחה הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד, וקבע כי ההתבטאויות הבלתי ראויות שנאמרו על ידי שני הצדדים במהלך הוויכוח אינן מהוות לשון הרע, שכן הן היו חלק מחילופי קללות וגידופים הדדיים בלהט הרגע. השופטת ציינה כי התבטאויות מסוג זה, אף שהן מצערות, הן למרבה הצער חלק מחיי החברה ואינן חורגות מרף לשון הרע, במיוחד בהתחשב בנסיבות שבהן נאמרו. בנוסף, טענות הנתבעים כי התובע איים על עבודתו של הנתבע עידו, פגע בשמו הטוב מול ראש העיר והשליך ביצים על רכבם לא הוכחו. השופטת גם לא מצאה כל הצדקה לטענת הנתבעים כי נאלצו למכור את דירתם בהפסד עקב האירוע, שכן ההפסד הנטען לא הוכח. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, והשופט הזכיר להם את זכותם לערער על ההחלטה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ונמסר להם לאחר מכן.