ע"ע 40839-10-10

תקציר

הוגשה בקשה להארכת המועד האחרון להגשת ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 18.10.2009, בנוגע לתביעת עובד מפוטר לתשלומים שונים ממעסיקו לשעבר. הבקשה מבקשת לתקן את התביעה, שנדחתה בחלקה בשל תקופת ההתיישנות. העובד הגיש תחילה שתי תביעות הקשורות לתשלום שעות נוספות, פוליסות ביטוח וקרן השתלמות, אך התביעה הראשונה נדחתה בשל התנהלותו ואי התייצבותו לשימועים. התביעה השנייה, שכללה רכיבים נוספים מעבר לאלה המותרים בהחלטת הסעד המפוצלת, הובילה להחלטה המדוברת מאוקטובר 2009. בקשתו של העובד לתקן את כתב התביעה השני נדחתה ברובה, מה שגרם לו להגיש בקשה לעיון חוזר, שגם היא נדחתה. לאחר מכן הגיש העובד בקשה להארכת מועד כדי לערער על החלטת בית הדין האזורי, תוך שהוא מציין את בקשת הביטול התלויה ועומדת כסיבה לעיכוב. עם זאת, הבקשה להארכה הוגשה מעבר למועד הקבוע בחוק. בית הדין מכיר בכך שאי עמידתו של העובד במועד נבע מעיסוקו באפיקים משפטיים אחרים, אך מדגיש כי סיכויי הצלחת הערעור הם מזעריים. טענותיו של העובד כבר נדחו על ידי מספר ערכאות, והערעור הנוכחי מתייחס להחלטה פרוצדורלית, שבה בית הדין לערעורים ממעט להתערב. יתר על כן, נראה כי ניסיונו של העובד לתקן את התביעה הוא ניסיון לעקוף פסיקות קודמות. בסופו של דבר, בית הדין דוחה את בקשת העובד להארכה, ומציין כי עילות הערעור אינן חריגות דיין כדי להצדיק הארכה, במיוחד בהתחשב בטעות של העובד בשיקול הדעת ובסיכויים המינימליים להצלחת הערעור. העובד חויב לפצות את המשיבים בגין הוצאותיהם בסך 2,000 ₪. ההחלטה נמסרה לצדדים ביום 20.2.2011.