בע"מ 4870/06

תקציר

מדובר בסכסוך משפטי על זכאות לקצבת שאירים הנובע מהסכם גירושין בין גבר שנפטר לאשתו לשעבר. המערערת, גרושתה, התקשרה בהסכם גירושין לפיו תקבל דמי מזונות מפנסיה של המנוח. לאחר גירושיהם, המנוח נישא בשנית ולאחר מכן נפטר, מה שגרם לסכסוך משפטי עם אלמנתו על הזכויות הפנסיוניות. פסק דינו הראשוני של בית המשפט לענייני משפחה העדיף את המערערת, והכיר בזכאותה למחצית מקצבת השאירים על בסיס זכויות רכושיות מהנישואין. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו בקובעו כי תקנון קרן הפנסיה, שהגדיר שאירים זכאים, הוא הקודם ואשתו לשעבר אינה זכאית בתנאים אלה. המערערת טענה כי הסכם הגירושין צריך להקנות לה זכויות קנייניות בפנסיה וכי יש לערוך איזון הוגן חדש בשל שינוי הנסיבות. התיק התעמק גם בפרשנויות של דיני חוזים וירושה, לרבות טעויות או מצגי שווא אפשריים בהסכם הגירושין. בית המשפט הציע כי ניתן לפסול סעיפים חוזיים הדוחים את תביעות המערערת מהעיזבון בשל תפיסות מוטעות ראשוניות לגבי זכאות לפנסיה, ובכך לאפשר תביעה נגד העיזבון לתשלומי מזונות. בסופו של דבר, הציע השופט ריבלין כי המערערת תקבל סכום חד פעמי מעיזבון המנוח המהווה היוון של תשלומי מזונות, המשקף את האיזון הכלכלי המיועד של ההסכם המקורי. השופט דנציגר הסכים עם תוצאתו של ריבלין, תוך שימת דגש על פרשנות חוזית המתיישבת עם כוונות הצדדים, והרוב בבית המשפט פסק לטובת פשרה זו, ואיפשר למערערת הקלה כספית מסוימת תוך כיבוד מגבלות סטטוטוריות ופרוצדורליות על פוליסות קרן הפנסיה.