בג"צ 4212/91

תקציר

העותרים, מוסד חינוכי על-יסודי דתי לבנות והורים לילדים המכונים "ילדי צ'רנוביל", הגישו עתירה נגד הסוכנות היהודית בדרישה להפסיק את מה שנתפס בעיניהם כהתנהגות מפלה כלפיהם, שהביאה לכך שהסוכנות שללה מהם תמיכה כספית לקליטת ילדים מצ'רנוביל. לאחרונה שינתה הסוכנות את מדיניותה בנוגע לתמיכה כספית במוסדות חינוך שסירבו לקבל ילדים יהודים מאתיופיה מבלי לעבור תהליך גיור קשה. העותרים טענו כי החלטה זו שגויה וביקשו מבית המשפט להורות לסוכנות לחדש את התמיכה הכספית ולהפסיק להפלות אותם לרעה. מנגד, טענו המשיבים כי הסוכנות אינה גוף המבצע תפקידים ציבוריים על פי חוק, ולכן אינה כפופה לביקורת בג"ץ. בג"ץ קבע כי אין לו סמכות לדון בתיק לפי סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה, שכן הרשות אינה ממלאת תפקידים ציבוריים על פי חוק. בית המשפט הסביר כי משימות הסוכנות הן וולונטריות ואינן מחויבות על פי חוק. יתר על כן, פרטי תפקידיה של הסוכנות מפורטים בהסכם בין הסוכנות לבין ממשלת ישראל, מה שהופך אותם למבוססים על הסכם ולא על פי חוק. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בנוגע להקלות מס ומימון, וקבע כי הן אינן מצביעות על כך שפעולות הסוכנות היו מחויבות על פי חוק. באשר לסמכותו של בג"ץ לפי סעיף 15(ג) לחוק היסוד, קבע בית המשפט כי לבית המשפט האזרחי נתונה סמכות לדון בעניין, שכן מדובר בסוגיה אזרחית של אפליה, הנתונה לסמכותו של בית המשפט האזרחי לדון. בית המשפט האזרחי יכול היה לקבוע האם קמה לעותרים עילת תביעה לפי המשפט הפרטי והאם הסוכנות פעלה כישות דואלית, בעלת מאפיינים מינהליים, ומכאן להצדיק טענת קיפוח. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדון בעתירה בבית המשפט האזרחי, תוך שהוא דוחה את עתירת בג"ץ ומותיר את שאלת ההוצאות על כנה.