תמ"ש 40359-10-14

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים, אחיו, בדרישה להכיר בבעלותו הבלעדית בשני נכסים - אחד בתל אביב ואחד בטבריה. לטענת התובע, הוא רכש את הנכס בתל אביב מהוריו, שהעניקו לו ייפוי כוח, ולכן לא חלה התיישנות במקרה זה. עם זאת, השופט קבע כי התובע לא מימש את זכויותיו תוך זמן סביר. כמו כן, קיבלה השופטת את טענת הנתבעים כי טענת התובע מבוססת על השתק, שכן התובע העלה בעבר טענות סותרות בהליכים שונים. לפיכך, התביעה לגבי הנכס בתל אביב נדחתה. לגבי הנכס בטבריה טען התובע כי האם החזיקה בנכס בנאמנות עבורו. עם זאת, השופטת הסכימה עם הנתבעים כי רישום הנכס על שם האם משקף נאמנה את זכויות הבעלות. השופטת קיבלה את גרסת הנתבעים, לפיה שמה של התובעת נרשם על הנכס בתל אביב רק למראית עין, והנכס בטבריה נרכש מכספה של האם, מה שחיזק את החזקה כי כספים המועברים בין הורה לילד הם מתנה. עוד קבעה השופטת כי התובעת הטעתה את האם לחתום על ייפוי כוח, וכי המסמכים הנוגעים לתיק אינם תומכים בטענות התובעת. בסופו של דבר, שתי התביעות נדחו, והתובע חויב לשלם לנתבעים 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.