עת"מ 3544-10-15

תקציר

העותר, המוכר כנכה הן על ידי צה"ל והן על ידי המוסד לביטוח לאומי, תבע את המשיב על כך שלא שדרג את רכבו הרפואי כך שיתאים למוגבלותו. העותר טען כי זכאותו לשדרוג רכב צריכה להתבסס על נכותו המצרפית משני המוסדות. בתוך כך, טען המשיב כי הוראות התאמת הרכב אינן מתייחסות לנכויות מצטברות, אלא רק לאלה שהוכרו על ידי צה"ל. בנוסף, תבעה העותרת שיפוי בגין דמי ביטוח ודמי ניידות, שהמשיבה הכירה בהם באופן חלקי. בית המשפט קבע כי בקשתו של העותר לשדרוג רכב על בסיס נכותו המצרפית אינה תקפה, שכן נכותו המוכרת בצה"ל אינה קשורה למוגבלותו במל"ל. בית המשפט פירש את ההוראות הרלוונטיות כך ששיקול שדרוג הרכב מוגבל לנכות המוכרת בצה"ל. הרחבת הגמלה כך שתכלול גם נכויות שאינן קשורות אינה עולה בקנה אחד עם תכלית ההנחיה ותכביד על התקציב המוגבל של נכי צה"ל. טענת העותרת כי סעיף 31(א) לפקודת אגף השיקום מחייב התחשבות בנכות מצטברת נדחתה. בית המשפט הורה למשיבה לשלם לעותרת דמי ביטוח בסך 9,153 ₪, בתוספת תשלומים נוספים אם יחסרו עקב טעות, והצמיד אותם לריבית כנדרש בחוק. בגין דמי ניידות חויב המשיב לשלם 2,071 ₪, גם כן בצירוף הצמדה וריבית. בקשתו של העותר לפיצוי נוסף נדחתה מחוסר הצדקה, שכן הסוגיות נדונו בעבר בפסק דין של בית המשפט העליון משנת 2009. לבסוף, בית המשפט המליץ למשרד הביטחון להבהיר את מדיניותו בנוגע לשדרוג הרכב באופן שקוף.