רע"פ 106/10

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי שדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. המבקש הורשע בנהיגה בשכרות ונגזרו עליו קנס, פסילה מנהיגה ומאסר על תנאי. הטענה העיקרית בערעור הייתה כי המבקש הוטעה על ידי פנקסים רשמיים בדבר כללי נהיגה תחת השפעת אלכוהול. הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון (בבקשה שלפנינו) דחו טענה זו, והדגישו כי החוברות אינן תומכות בפרשנותו של המבקש וכי הגנתו אינה מספקת. המשיב טען כי הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור לבית המשפט העליון, ובית המשפט העליון נעתר לכך, תוך שהוא מדגיש את חומרת עבירות הנהיגה בשכרות ואת הצורך בענישה מרתיעה. בית המשפט העליון הדגיש כי פרשנותו של המבקש לחוברות הייתה שגויה וכי הגנתו לא עמדה על הפרק. בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך שמירה על החלטות הערכאות הנמוכות יותר והדגשת הצורך במסר ברור שמי ששותה לא צריך לנהוג.