ת"א 22117-08-09

תקציר

התובעים, שהיו רוכשי דירה, תבעו את הנתבע, מוכר הדירה, בגין ליקויי בנייה בדירה. הליקויים כללו פגמי רטיבות, פגמים בדלת ההזזה בסלון, פגמים בחלון חדר הכביסה וליקויים נוספים כגון פתחי ניקוז, מנעולי דלתות ואדני חלונות. התובעים ביקשו גם לחייב את הנתבע השני, שהיה הבעלים והמנהל של החברה המוכרת, באופן אישי, בגין חובות החברה. בית המשפט מינה מומחה שיבדוק את הפערים בין חוות הדעת של מומחי הצדדים. בית המשפט מצא את המומחה מקצועי ואת חוות דעתו הגיונית וסבירה. עוד קבע בית המשפט כי התובעים אינם אשמים בליקויי הרטיבות בדירה, והאחריות מוטלת על הנתבעת, שגם היא עודכנה עליהם וניסתה לבצע תיקונים שלא צלחו. בית המשפט הורה לנתבעת לפצות את התובעים בגין פגמי הרטיבות ושני ליקויים בדלת הסלון, בין יתר הליקויים שהוכרו, בסך כולל של 22,730 ₪ בתוספת מע"מ. בית המשפט דחה את התביעה נגד הנתבע השני, ולא מצא סיבה להטיל עליו אחריות אישית לחובות החברה. גם התובעים מכרו את הדירה במהלך המשפט, ובית המשפט קבע כי המכירה אינה שוללת את זכותם לתבוע, מה גם שהקונים היו מודעים לליקויים והמחיר שיקף את הפגמים. בית המשפט פסק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 4,000 ₪, שישולם על ידי הנתבעת וסכום יחסי על ידי צדדים שלישיים שמחדליהם גרמו לתובעים עוגמת נפש. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו בפסיקת הפרשי ריבית והצמדה על עלות תיקון הליקויים ממועד הגשת חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט. התובעים גם לא היו זכאים להחזר הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין מהנתבעת, בשל הטענות המוגזמות שהועלו במהלך המשפט. עם זאת, היה על התובעים לשלם לנתבע השני הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, באופן מתון, שכן מרבית המחלוקות נגעו לשני הנתבעים. הצדדים השלישיים חויבו לשפות את הנתבע בגין הסכומים שנגבו מהם, לרבות הוצאות פיקוח, וכן לשלם את חלקם בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין.