ת"א 40829-09-23

תקציר

בסדר גמור, הנה ניתוח משפטי מקיף בעברית, המתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו, ומתמקד בעיקר בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי – ת"א 40829-09-23 ברנדס קליין ואח' נ' בוכובזא** **מבוא** פסק דין זה עוסק בתביעה כספית שהוגשה על ידי התובעים, אורלי ונדב קליין, נגד הנתבע, משה בוכובזא, בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהגשת קובלנה פלילית נגדם על ידי הנתבע. התביעה מתבססת על שתי עילות עיקריות: עוולת הנגישה לפי סעיף 60 לפקודת הנזיקין, ועוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין. הניתוח יתמקד ביסודות המשפטיים של כל אחת מהעוולות, בהתאם לקביעות בית המשפט, ובחינת השילוב בין השתיים. **עוולת הנגישה (Abuse of Process)** 1. **הגדרת העוולה והדרישות להוכחתה:** בית המשפט מפנה לסעיף 60 לפקודת הנזיקין, המגדיר נגישה כ"פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו...". בית המשפט מפרט את יסודות העוולה, תוך הסתמכות על פסיקות קודמות ומקורות משפטיים (כגון ספרו של עמוס הרמן): * **הליך נפל:** הליך שיזם הצד שכנגד יודע מראש כי אין בו בסיס עובדתי ו/או חוקי. * **למעשה ובזדון:** התכוונות להרע או להזיק, ולא רק לאכוף את החוק. הדגש מושם על "זדון" כרצון להזיק מתוך מניע שלילי. * **בלי סיבה סבירה ומסתברת:** אדם סביר לא היה נוקט בהליך בנסיבות העניין. * **פגיעה:** ההליך פגע באשראי, בשם הטוב או סיכן את חירותו של הנתבע. * **סיום לטובת הנתבע:** ההליך הסתיים לטובת התובעים (הנקבלים בהליך הפלילי). 2. **יישום על המקרה:** בית המשפט קובע כי בנסיבות המקרה, מתקיימים יסודות עוולת הנגישה. ההחלטה מתבססת באופן מהותי על קביעות בית המשפט בהליך הפלילי הקודם (קובלנה פלילית 40115-01-219). * **הקיר המשותף:** בית המשפט הפלילי קבע כי הנתבע נתן את הסכמתו להריסת הקיר המשותף, וטענתו להריסה ללא ידיעה או הסכמה הייתה שקרית ("לא היה אמת בטענה"). קביעה זו מבססת את היסוד של "הליך נפל" ו"בלי סיבה סבירה ומסתברת". * **השלכת חפצים (הסגת גבול):** בית המשפט הפלילי קבע כי לטענות הנתבע בעניין זה "לא היה שמץ של יסוד", וכי "הנחותיו של הקובל אינם תחליף לתשתית ראייתית מוצקה". * **הזדון והמניע:** בית המשפט קובע כי הגשת הקובלנה הפלילית, חמש שנים לאחר האירוע הנטען, ללא פנייה מוקדמת, ללא תלונה במשטרה, תוך הסתרת מסמכים מהותיים (תכניות בנייה עליהן חתום הנתבע), ובהתעלמות מאפיקים משפטיים אחרים, מבססים את המסקנה שההליך נפתח "במטרה להרע לתובעים ולפגוע במשרותיהם ובשמם הטוב, ולא מתוך אינטרס לאכיפת החוק". זוהי הליבה של דרישת ה"זדון" בעוולת הנגישה. 3. **חידוש/הדגשה:** פסק הדין מדגיש את חשיבותן של קביעות בית המשפט בהליך הקודם כבסיס להוכחת עוולת הנגישה. הוא מראה כיצד ניצול לרעה של הליכים פליליים, על ידי הגשת קובלנה המבוססת על טענות שקריות, ללא ביסוס ראייתי, תוך הטעיית בית המשפט, יכול להוביל לחיוב בנזיקין. ההדגשה על הסתרת מסמכים מהותיים (תכניות הבנייה) היא אלמנט קריטי בביסוס חוסר תום הלב והזדון. **עוולת הרשלנות** 1. **הגדרת העוולה והיחס לעוולת הנגישה:** התובעים טוענים לחבות גם מכוח עוולת הרשלנות. בית המשפט מציין הלכה פסוקה כי עוולת הנגישה אינה יוצרת הסדר שלילי, ואינה שוללת אחריות על פי עוולות אחרות, כולל רשלנות. 2. **התפתחות הפסיקה ביחס להליכים שיפוטיים:** בית המשפט מביא פסיקות המרחיבות את האפשרות להטיל אחריות מכוח רשלנות בגין הליכים משפטיים: * **ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון:** קובע כי ניתן לתבוע בגין רשלנות בהליך שיפוטי. * **רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ:** מבהיר כי נפגע מהליך שיפוטי, גם אם ננקט במזיד, עשוי למצוא את תרופתו במסגרת עוולת הרשלנות, שכן "יסוד ההתרשלות כולל, מניה וביה, גם מעשים מכוונים". * **ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ:** קובע כי תביעת רשלנות בגין הליך שיפוטי תידחה לרוב, אלא אם קיימת "התנהגות שאינה בתום-לב, התנהגות שיש עמה רשלנות בולטת או ניצול לרעה של הליכי משפט". 3. **הטענה בדבר "יחסים מיוחדים":** הנתבע טוען כי לא מתקיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים המאפשרים הטלת אחריות מכוח רשלנות, ומפנה לפסק דין "אורן" (ע"א 8553/19). פסק דין זה קובע כי אחריות ברשלנות של בעל דין כלפי יריבו בהתדיינות אזרחית תתאפשר רק במצבים חריגים, בהם קיימים "יחסים מיוחדים" המטילים חובת זהירות מיוחדת. 4. **עמדת בית המשפט:** בית המשפט, לאחר שקבע כי התקיימו יסודות עוולת הנגישה, אינו מרחיב את הדיון בעוולת הרשלנות. עם זאת, הוא מביע את דעתו כי "לדידי, בין הצדדים מתקיימים יחסים מיוחדים המאפשרים הטלת אחריות מכח עוולת הרשלנות". בית המשפט מבסס זאת על הסתמכות התובעים על המצג של הנתבע (חתימתו על תכניות הבנייה המסמנות את הקיר להריסה) ועל פעולתו בניגוד למצג זה, תוך גרירתם להליך סרק. בית המשפט מפנה שוב לפסק דין "אורן", תוך הדגשה כי "יחסים מיוחדים" יכולים להיווצר גם מכוח מצג או הבטחה שניתנו. 5. **היבט של חידוש/הדגשה:** פסק הדין מתמודד עם המורכבות של הטלת אחריות נזיקית בגין הליכים משפטיים, ובפרט את הדרישה ליחסים מיוחדים. למרות שהוא מכריע על בסיס עוולת הנגישה, הבעת הדעה כי יחסים מיוחדים קיימים במקרה זה (גם אם באופן פוטנציאלי) פותחת פתח לגישות גמישות יותר לגבי אחריות ברשלנות בהקשרים דומים, במיוחד כאשר קיימת התנהגות המנוגדת למצגים שהוצגו. **הנזק** 1. **נזקים ממוניים (הפסדי שכר):** בית המשפט דוחה את טענות התובעים בדבר הפסדי שכר (הפסד הכנסה לתובעת – רופאה, והפסדי שכר לתובע – עורך דין) עקב התייצבותם להליכים. * **היעדר ראיות מספקות:** בית המשפט מציין כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה לגבי הפסדי הכנסה, שכן המסמכים שהציגה (יומן עבודה) היו חסויים ולא תאמו את מועדי הדיונים. התובע הציג תלוש משכורת שאינו רלוונטי, ואף הודה שאינו יכול לקבוע בוודאות כי נפגעה משכורתו. * **הלכה מחייבת:** בית המשפט מסתמך על הלכת הצורך להוכיח נתונים עובדתיים להוכחת היקף הנזק (ע"א 6277/19). 2. **שכר טרחת עורך דין:** בית המשפט דוחה את דרישת התובעים לפיצוי בגין שכר טרחת עורך דין ששולם להם בהליך הפלילי. * **ערעור על החלטת בית המשפט הפלילי:** בית המשפט קובע כי בהכרעת הדין בהליך הפלילי לא נפסקו הוצאות לתובעים. תביעה אזרחית בגין שכר טרחה זה מהווה למעשה ניסיון לעקוף את החלטת בית המשפט הפלילי ולהגיש ערעור על אי פסיקת הוצאות, דבר שאינו בסמכות בית המשפט האזרחי. * **מנגנון חוקי:** היה על התובעים לפנות לבית המשפט הפלילי בבקשה מתאימה או להגיש ערעור על החלטת אי פסיקת ההוצאות. * **תקדימים:** בית המשפט מפנה לפסקי דין ת"א (פ"ת) אשואל זכריה נ' וסקר שמעון ות"א (חד') ג'מיל חוסני אבו עסבה נ' קעדאן ח'אלד אחמד, המחזקים קביעה זו. 3. **נזק לא ממוני (פגיעה בשם טוב ובמשלח יד):** בית המשפט מקבל את טענת התובעים בדבר פגיעה בשמם הטוב ובמשלח ידם. * **ההדגשה על הפגיעה:** בית המשפט מקבל את טענות התובעים, תוך הסתמכות על עדותם. התובע, כעורך דין, מתאר כיצד קשר שמו להליך פלילי, גם אם הסתיים בזיכוי, עלול להרתיע לקוחות פוטנציאליים. התובעת, כרופאה, מתארת את המצוקה הנפשית, הלחץ וההשפעה השלילית על יכולתה לעסוק במשלח ידה. * **ערכו של השם הטוב:** בית המשפט מצטט הלכה הקובעת כי "שמו הטוב של אדם הוא הנכס היקר לו". * **קביעת הפיצוי:** בית המשפט מעמיד את הפיצוי לכל אחד מהתובעים על סך של 15,000 ₪ בגין ראש נזק זה. **סוף דבר והקצאת פיצויים** 1. **קבלת התביעה:** בית המשפט מקבל את התביעה, וזאת על בסיס קביעותיו כי התקיימו יסודות עוולת הנגישה. 2. **סכום הפיצוי:** הנתבע מחויב לשלם לתובעים סכום כולל של 30,000 ₪ (15,000 ₪ לכל אחד) בגין הנזק הלא ממוני. 3. **הוצאות משפט:** הנתבע מחויב לשלם לתובעים רבע מאגרת המשפט. 4. **שכר טרחת עורך דין:** בית המשפט אינו מחייב בשכר טרחת עורך דין, "הואיל והתובעים לא נטלו ייצוג משפטי חיצוני". יש להבין כי התובעים ייצגו את עצמם (או לפחות, לא הציגו הוצאות לשכר טרחה חיצוני). **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **התמודדות עם ניצול לרעה של הליכים פליליים:** פסק הדין מהווה דוגמה ליישום עוולת הנגישה, המיועדת להגן מפני שימוש לרעה במערכת המשפט הפלילי. הוא מדגיש את הרף הראייתי הנדרש להוכחת העוולה, ובפרט את חשיבות ה"זדון" והעדר ה"סיבה הסבירה". * **חשיבות קביעות בית המשפט בהליך קודם:** פסק הדין ממחיש כיצד קביעות עובדתיות ומשפטיות של בית משפט בהליך קודם (בהליך הפלילי) יכולות לשמש בסיס מכריע להוכחת עילות נזיקיות בהליך אזרחי. * **מורכבות האחריות הנזיקית בגין הליכים משפטיים:** הדיון בעוולת הרשלנות, וההפניה לפסיקות בנוגע ל"יחסים מיוחדים", מעידים על הקושי המשפטי בהטלת אחריות נזיקית על בעלי דין המתדיינים ביניהם. בית המשפט רומז כי במקרים מסוימים, מצגים שיוצר צד עשויים להקים חובת זהירות מיוחדת. * **נטל הוכחת הנזק:** הדחייה של טענות הנזק הממוני מדגישה את הנטל המוטל על הניזוק להוכיח את נזקיו בנתונים עובדתיים מוצקים, ולא רק באומדן או טענות כלליות. * **סופיות החלטות שיפוטיות (בנוגע להוצאות):** פסק הדין מבהיר כי החלטה שלא לחייב בהוצאות בהליך אחד (הפלילי) אינה ניתנת לשינוי באמצעות תביעה נזיקית נפרדת. לסיכום, פסק הדין מהווה דוגמה ליישום דיני הנזיקין בהקשר של סכסוכים בין שכנים, כאשר אחד הצדדים נוקט בהליכים פליליים ככלי לקידום מטרותיו, באופן המהווה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. ההכרעה מתבססת בעיקר על עוולת הנגישה, תוך שימוש נרחב בקביעות בית המשפט בהליך הפלילי הקודם.