תמ"ש 37510-12-18

תקציר

השופטת בחנה ביסודיות את טיעוני הצדדים ואת לשון הצוואה. הם הגיעו למסקנה כי לשון הצוואה ברורה ולא הותירה מקום לפרשנות לטובת התובעים. הזכויות בעיזבון ובמכסת הביציות הועברו לנתבעים כבנים יורשים, כאמור בצוואה. השופטת לא מצאה כל ראיה שתתמוך בטענת התובעים כי רישומם של הנתבעים כבנים יורשים היה "פורמלי" בלבד. השופט פירש גם את הסעיפים הספציפיים הנוגעים לחלוקת התמורה ממכירת המשק ומכסת הביצים במקרה של מכירה. הם הגיעו למסקנה כי סעיפים אלה אינם סותרים את הסעיף הכללי המעביר את זכויות הבעלות לנתבעים. טענת התובעים כי רישומם של הנתבעים כבנים יורשים נבע מנסיבות חיצוניות ומחוסר ברירה לא הייתה משכנעת. כמו כן, השופטת בחנה את מצבם של התובעים בנוגע למכסת הביצים. הם קבעו כי זכותם של התובעים למכסת הביצים מוגבלת לקבלת רווחים, אם ישנם, והזכות לחלק מהתמורה ממכירת המכסה. לתובעים לא הוענקו זכויות שותפות מלאות במכסת הביצים. עוד הבהירה השופטת את הזכויות וההגבלות הקשורות לעיזבון, לרבות זכות המגורים, שאינה כוללת בני זוג, וזכות השימוש בלול הקטן, שהיה אישי לתובעים ולא ניתן היה להעבירו ליורשים או לצדדים שלישיים. לסיכום, יש לערוך את הצוואה ככתבה, כאשר הנתבעים הם היורשים היחידים של העיזבון ומכסת הביציות. התובעים זכאים לחלק מהתמורה מכל מכירת העיזבון או מכסת הביצים ולרווחים מהלול, אם ישנם. השופטת גם פירטה את הזכויות והחובות של שני הצדדים בנוגע ללול הקטן והורתה לתובעים לפצות את הנתבעים בגין הוצאות ודמי שכירות. לבסוף, פסק הדין התיר את פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.