ע"פ 121/88

תקציר

בתיק ארוך ומורכב בחן בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, את הרשעותיהם וזיכויים של מספר משיבים שהואשמו בניצול מעמדם בעיריית ירושלים ובארגוני העובדים הקשורים אליה להפקת רווח אישי. סעיפי האישום כללו קבלת שוחד, גניבה בידי עובדי ציבור, מרמה, הפרת אמונים ורישום כוזב של מסמכי התאגיד. המשפט המקורי הוביל לתמהיל של פסקי דין, כאשר אישומים שונים בוטלו או שונו בשלבים שונים, ובסופו של דבר זוכו רוב המשיבים, למעט המשיב הראשון שהורשע בחמישה סעיפים של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, וקיבל קנס סמלי. בערעור המדינה הודגש כי יש לראות במשיבים עובדי ציבור ועל כן חלות עליהם אישומים אלה. בית המשפט העליון מצא טעויות פרוצדורליות בטיפול בערכאה הנמוכה יותר, ובפרט מחיקת אישומי שוחד בטרם עת וממצאים עובדתיים בלתי מספקים, שהצריכו משפט חוזר. פסק הדין מותח ביקורת על הסתמכותה של הערכאה הנמוכה יותר על קביעות משפטיות ולא עובדתיות, שהותירה היבטים רבים של אשמתם של המשיבים ללא פתרון. בעקבות זאת, הורה בית המשפט העליון להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי לבסס ממצאים עובדתיים לגבי כל אחד מסעיפי האישום. יתר על כן, בית המשפט העליון הגדיר מחדש את מעשיו של המשיב הראשון כגניבה בידי מנהל, וקבע כי על עובדי הציבור לעמוד באמות מידה אתיות המונעות רווח אישי מתפקידים ציבוריים. פסק דינו של בית המשפט מדגיש את חשיבותה של בחינה עובדתית מפורטת במשפטים פליליים לשם עשיית צדק ושמירה על אמון הציבור.