ע"א 683/80

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על סמכות בתי המשפט לדון בתביעות בגין הפרת חוזי עבודה. בית המשפט העליון הכריע בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה תביעה נגד שני מערערים בגין גרימת הפרת חוזה, בעילה של חוסר סמכות, והעביר את התיק לבית הדין לעבודה במקום. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת התביעה נגד שני המערערים, אך הם ערערו על החלטה זו בכמה נקודות, ובהן סמכות השיפוט. בית המשפט העליון קיבל את הערעור בקובעו כי התביעה הייתה צריכה להיות מופנית לבית הדין לעבודה ולא לבית המשפט המחוזי, בהתבסס על חוק בית הדין לעבודה. באופן ספציפי, בית המשפט העליון פירש את הסעיף "בקשר לסכסוך עבודה" בחוק כך שכל תביעה הקשורה להפרת חוזה, לרבות שאלת גרימת ההפרה, נופלת לסמכותו של בית הדין לעבודה. זאת, על מנת להבטיח את יעילות הליך השימוע ולהימנע מפסקי דין סותרים. הגדרת "סכסוך עבודה" בחוק יישוב סכסוכי עבודה, טען בית הדין, אינה חלה במקרה זה, ויש לפרש את המונח על פי משמעותו הפשוטה. יתר על כן, כוונת המחוקק מאחורי הסעיף הרלוונטי בחוק בית הדין לעבודה הייתה לכלול את כל תביעות הפרת החוזה הקשורות לעבודה, שתידון כתביעה אחת בבית הדין לעבודה, ובכך להימנע מהחסרונות הכרוכים בדיון בערכאות שונות. לפיכך התקבלו הערעורים, והתיק הועבר לבית הדין האזורי לעבודה להמשך הליכים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בערעור, וההחלטה ניתנה ביום 15.9.82.