תפ"ח 2187-10-12

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לעבירות מין שביצע הנאשם במתלוננת, אותה הכיר מראש. האירוע התרחש לאחר שהשניים שהו במועדון, כאשר הנאשם הסיע את המתלונן לביתו ברכבו של חברו והם היו לבדם ברכב. על פי גרסת המתלוננת, הנאשם יזם מגע מיני שלא בהסכמה, לרבות הסרת מכנסיה ותחתוניה, נגיעה בחזה וחדירה לאיברי מינה באמצעות אצבעותיו ואיבר מינו, למרות מחאותיה ובכייה. לטענתה, הנאשם עצר רק כאשר קיבל שיחת טלפון מחברו שביקש ממנו להחזיר את הרכב. הנאשם הודה כי קיים מגע מיני עם המתלוננת אך טען כי היה זה בהסכמה. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות של שני הצדדים ומצא את גרסת המתלוננת אמינה. עדותה הייתה עקבית, קוהרנטית ואוששה על ידי ראיות ועדים אחרים. מנגד, הודעותיו הראשונות של הנאשם במשטרה היו שקריות ולא עקביות, דבר המצביע על חשש עמוק לחשיפת האמת. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנאשם היה מודע לחוסר הסכמתה של המתלוננת והמשיך במעשיו ללא הסכמתה החופשית, המהווים את עבירת האינוס. עם זאת, בית המשפט זיכה את הנאשם מאשמת מעשה מגונה, שכן התביעה הסכימה כי מדובר בהפרטה מיותרת של האירוע. הנאשם הורשע באונס המתלוננת ובגרימת חבלה גופנית, כהגדרתה בסעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין. האירוע נחשב למעשה אונס בודד, ולא בשתי עבירות נפרדות.