ע"פ 8507/18

תקציר

פסק הדין בערעור התמקד בעיקרון לפיו בתי המשפט נמנעים בדרך כלל מלהפוך עובדות וממצאי מהימנות של ערכאות נמוכות יותר, במיוחד בתיקים רגישים הנוגעים לעבירות מין במשפחה, שבהם הראיות נשענות בעיקר על עדויות עדים. המערער ערער על העדפתו של בית המשפט המחוזי את עדותה וחוות דעתה המקצועית של המתלוננת על פני אחרות, אך ערכאת הערעור לא מצאה טעמים מהותיים להטיל ספק במהימנות זו. בית המשפט המחוזי קבע את גרסתה של המתלוננת כקוהרנטית ועקבית, למרות רגשותיה המורכבים בהם היה מעורב אביה. המערערת הצביעה על סתירות במסמכים ובחוות דעת מקצועיות שיש בהן כדי לפגוע במהימנותה של המתלוננת, אך ערכאת הערעור מצאה כי אין בהם כדי לעוות באופן אפקטיבי את אמינותה או את ממצאי בית המשפט המחוזי. בנוסף, טען המערער כי כשלים בייצוג במהלך המשפט עולים כדי עוול, אך טענה זו לא התקבלה שכן היא לא הראתה פגיעה ברורה בתוצאות הכרעת הדין. הערעור העלה גם סוגיות בדבר ליקויי חקירה, אשר נדחו בשל היעדר דעה קדומה מוכחת נגד המערער. באשר לגזר הדין, מצא בית המשפט לנכון בהתחשב בחומרת ומשך העבירות שביצע המערער כלפי בתו, תוך שימת דגש על הנזק המוסרי, הפיזי והנפשי שנגרם לה. בית המשפט הדגיש את חשיבות הענישה בהרתעה מפני עבירות עתידיות דומות. ככלל, נדחו הערעורים הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, ואישרו את קביעותיו של בית המשפט המחוזי.