בר"ע 39934-04-14

תקציר

המבקשים ביקשו לערער על פסק דין המורה להם לשלם תשלומים שונים למשיב, אך תחילה ביקשו עיכוב ביצוע כדי לעכב את תשלום פסק הדין עד לשמיעת ערעורם. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם לעיכוב הליכים, והמבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר, שגם היא נדחתה. לאחר מכן עתרו המבקשים לבית המשפט העליון בבקשה לחופשה כדי לערער על דחיית השהייה. גם בית המשפט העליון דחה את הבקשה, וקבע כי המבקשים לא הוכיחו טעויות כלשהן בהחלטות בית הדין האזורי המצדיקות מתן רשות ערעור. בית המשפט העליון הסכים כי המבקשים לא הוכיחו שייגרם להם נזק בלתי הפיך אם פסק הדין יבוצע וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם – שני תנאים מצטברים הנדרשים לעיכוב ביצוע. מאחר שהמבקשים גם לא הוכיחו סיכויים גבוהים להצלחת ערעורם או טעויות משפטיות ברורות בפסק הדין המקורי, לא ראה בית המשפט העליון סיבה לעכב את הביצוע עוד יותר, במיוחד בהתחשב בסכום הצנוע הכרוך בכך. מכיוון שלא התבקשה תגובה מהצד השני, לא היה צו להוצאות.