ע"ח 46014-08-20

תקציר

בית המשפט מצא כי קיימות די ראיות כדי להאשים את המשיב בעבירות התנועה המפורטות בכתב האישום, לרבות נהיגה במהירות מופרזת, וכי חזקת הבעלות, כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה, חלה במקרה זה. עוד קבע בית המשפט כי ראיות ההגנה שהוצגו במסגרת בקשת הפסילה עד תום ההליכים לא הצליחו להוכיח כי אדם נוסף נהג ברכב. השופט הסכים עם החלטת בית משפט קמא בדבר מסוכנות נהיגתו של המשיב, בהתחשב הן בעבירות התנועה שביצע בעבר והן בנסיבות העבירה הנוכחית, ואישר את פסילת רישיון הנהיגה שלו למשך שישה חודשים. השופט הדגיש כי התנהלותו של המשיב, לרבות הימנעותו ממסירת גרסה עדכנית ועקבית לאירועים, ועברו בעבירות תנועה, אינה מצדיקה תקופת פסילה קצרה יותר. יתרה מכך, השופט דחה את הטענה של חוסר אחידות בגזר הדין, וקבע כי הפרטים של כל מקרה היו שונים. ככלל, השופט לא מצא פגם בהחלטת בית המשפט קמא ובחר שלא להתערב בה, והחזיר את תיק החקירה למזכירות.