רע"א 1081/21

תקציר

במקרה הנדון, התייחס בית המשפט לערעורים לשאלה האם ניתן לפסוק לעובר פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בעקבות רשלנות רפואית. בית המשפט בחן ודחה בסופו של דבר את הרעיון שעובר יכול לתבוע זכויות לאוטונומיה, ואישר כי זכויות כאלה אינן קיימות לעובר תחת ההגדרות המשפטיות הנוכחיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הוריו של עובר, גם בהיותם אפוטרופוסים טבעיים, אינם יכולים לתבוע פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה של העובר, שכן לעובר עצמו אין זכויות אוטונומיות או יכולת לקבל החלטות מושכלות. פסק הדין אישר כי להורים יש תביעות רק בגין נזקיהם שלהם, כגון "הולדה שלא כדין", ולא בשם העובר. בית המשפט ציטט הלכה קיימת המצביעה על כך שזכויות משפטיות מתחילות בלידה והדגיש כי פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה מעוגן בנזקי גוף או במצוקה נפשית שחווה בעל הזכות. לפיכך, לא ניתן להעניק פיצוי לעובר, שהוא חסר אישיות משפטית עד הלידה. בנוסף, בית המשפט בחן בקצרה את נקודות המבט הקשורות למשפט העברי וציין דעות שונות לגבי מעמדו וזכויותיו של עובר, אך מצא כי אין בהן די כדי לבסס בסיס משפטי לטענות. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט לא הצהיר על הוצאות, ויישר קו עם פרשנויות משפטיות קודמות שאינן מכירות בזכויות אוטונומיות של מי שטרם נולד.