ע"א 35531-10-11

תקציר

עניינן של חברת אינסטלציה (המערערת) וחברת בנייה (המשיבה) אשר שכרו את הראשונה בקבלנות משנה לביצוע עבודות אינסטלציה בארבעה אתרי בנייה. המערערת תבעה את המשיב בשנת 1905 על תשלום של 184,995 ₪ עבור העבודה שבוצעה, אך האחרון תבע שכנגד סך 200,000 ₪, בטענה לעבודה לקויה ורשלנית, ותבע פיצויים. מנהלו של המערער, פייסל נחש, צורף כנאשם שכנגד. היו הסכמים כתובים לשני הפרויקטים הראשונים, ואף לא אחד לשני האחרונים. המערערת טענה כי ביצעה את העבודה ללא דופי, אך המשיבה סירבה לשלם את החשבון הסופי בטענות שונות. בתוך כך, טען המשיב כי המערערת לא סיימה את העבודה והותירה אותה לא שלמה ולקויה, מה שאילץ את המשיבה לשכור קבלני משנה אחרים, ותבע פיצוי בגין ההפסדים שנגרמו לה. בית משפט קמא מינה מומחה, ושני הצדדים הציגו את ראיותיהם. בית משפט קמא דחה את תביעת המערערים בגין פרויקט גבעת טל, מצא מסמך מפתח מזויף, וכן פסק נגדם בפרויקטים האחרים, והורה למערערת לשלם למשיב סך של 224,449 ₪ בנוסף לחלק משכר הטרחה. המערערת ערערה על ההחלטה, אך המשיב ביקש לדחות את הערעור, תוך שהוא עומד על החלטת בית משפט קמא. שופט הערעור, אף שקיבל בדרך כלל את ממצאיו של בית משפט קמא, מצא כי שתי סוגיות מרכזיות טעונות בירור נוסף: המשקל שיש לתת להתחייבותו האישית של נחש, שהגבילה את אחריותו שלו ושל המערער ל-12 חודשים, וחוות דעתו של המומחה בדבר אחריות הקבלן, עליה לא ערער המשיב כראוי. מאחר שמדובר בסוגיות עובדתיות, לא נותרה לשופט ברירה אלא להאריך את התיק להמשך בירור בבית משפט קמא. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערער בערעור, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.