ע"א 14/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב העקרונות המשפטיים המסדירים את פסילת שופטים בשל "חשש ממשי למשוא פנים". קריטריון זה חיוני כאשר מתעוררים חששות למשוא פנים, במיוחד במקרים של יחסים קרובים או אינטרסים מהותיים המערבים את השופט או את קרוביהם. הדין החל, כמפורט בסעיף 77א לחוק בתי המשפט, קובע כי שופט חייב לפסול את עצמו בהתקיים נסיבות כאלה. יש להעריך כל מקרה לגופו כדי לקבוע את הרלוונטיות וההשפעה של כל קרבה שעלולה להוביל להטיה. במקרה דנן, השופט יוספי בחר לפסול את עצמו, למרות שלא גיבש דעה מקדמית במחלוקת וסבר כי הוא יכול להישאר אובייקטיבי. החלטתו הושפעה מהקשר בין אשתו למועצה המעורבת, שעלול ליצור תפיסה של "קרבה אמיתית", שעלולה לפגוע באמון הציבור ובמראית עין של צדק. על אף שהחלטה זו התקבלה בשלב מאוחר יותר של ההליך, נקבע כי יש צורך לשמור על טוהר ההליך השיפוטי, למרות כל השלכה שלילית על האינטרס הציבורי או עיכובים פרוצדורליים. בנוסף, הוצע כי נציג הציבור, המכיר את בא כוח המועצה, עשוי להזדקק גם הוא לפסילה בשל הטייה פוטנציאלית. בסופו של דבר נדחה הערעור, והתיק הועבר בחזרה לנשיא השופט מיכאל שפיצר, שהוטל עליו להחליט על המשך ההליך והרכב הרכב השופטים. מאחר שלא הוגשה תגובה, לא ניתן צו להוצאות, וההחלטה נמסרה שלא בפניה לצדדים המעורבים.