ע"א 5628/99

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון נסוב סביב ההשפעה של הפקעת מקרקעין על חוזה מכר מקרקעין. בתחילה רכש יהודה משה מגרש מוגדר מיצחק מרקין מתוך כוונה שהמוכר יפריד וירשום את החלקה על שם הקונה. אלא שהעסקה לא הושלמה בטאבו, וההפקעה תבעה בהמשך 40% מהקרקע, כולל חלקים מהחלקה של משה. בית המשפט דחה את טענת יורשי המוכר כי על הקונה לשאת בהפחתה באופן יחסי מההפקעה. בית המשפט הדגיש כי למרות שהרישום לא הושלם, המכירה בוצעה בפועל כאשר שולמה היתרה. כתוצאה מכך, על כל צד לשאת בתוצאות ההפקעה על בסיס חלקו בנכס. בהסתמך על מספר דיני חוזים וקניין, ציין השופט אנגלרד כי ההפקעה לא סיפקה עילה לאכיפת החוזה או לפיצוי, אלא אפשרה לקונה לבטל את החוזה בהשבה. יתר על כן, בית המשפט דחה את הרעיון כי על המוכר לספק קרקע חלופית, תוך שמירה על אחריות הרוכש לכל הפסד הנובע מהפקעה. פסק הדין מתייחס למעשה לעסקה כאל מכירה "כמעט מושלמת", ומחייב כל צד לנהל את סיכוני ההפקעה כאילו העסקה הושלמה במלואה. כך, למרות חוסר הרישום של הקונה, המוכר אינו יכול לתבוע קרקע נוספת שתפצה על השטח המופקע מעבר להפסד בפועל מהחלקה עליה הוסכם בתחילה.