תמ"ש 41220-08-19

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו ודוחה בחלקו את התביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויותיו של התובע במספר נכסים השייכים לעיזבון הוריו המנוחים. שטחים A, B, C, D, E, F, G, H ו-I הם נושאי המחלוקת. לגבי שטח A, הסמוך לביתו של הנתבע 2, מוצא בית המשפט כי לתובעת אין זכויות במקרקעין, שכן היא מעולם לא הועברה אליהם על ידי הוריהם, והם קיבלו פיצוי כספי בגין חלקם במקרקעין מהנתבע 2. לגבי שטח B, בית המשפט מחלק את הזכויות בקרקע שווה בשווה בין האחים, שכן אין ראיות לכך שחלק מהקרקע ניתן ישירות לנכד. שטח C נמכר, ובית המשפט מורה לנתבע 1 לשלם לתובע את חלקו בתמורה, שהוא 13,750$, בתוך 30 יום. לגבי שטח D, הצדדים אינם חולקים על זכויותיה של התובעת ברבע מהמקרקעין, וזו ניתנת. באשר לשטח E, בית המשפט מעניק לתובעת רבע מהזכויות במקרקעין, למרות טענות הנתבע 3 כי מדובר במתנה מאביהם, וזאת בשל תצהיר קודם של נתבע 3 לפיו הקרקע היא חלק מהעיזבון. שטחים F ו-G מוענקים לנתבעים, שכן בית המשפט מקבל את טענתם כי התובעת קיבלה קרקעות אלה במסגרת הסכם פנימי ולאחר מכן מכרה אותן. לגבי שטח H קובע בית המשפט כי מדובר באדמת "אל-מוקאטיה", המיועדת לביטחונן הכלכלי של נשות המשפחה, ולכן היא לא תחולק בין האחים. לבסוף, לגבי שטח I, בית המשפט אינו יכול לקבוע זכויות בקרקע, שכן היא שייכת לרשות מקרקעי ישראל, וכיום יש לה חוזה חכירה של צד שלישי. עם זאת, אם יימצא כי לאב המנוח היו זכויות חכירה כלשהן, הן יחולקו שווה בשווה בין האחים. פסק הדין אינו פוסק הוצאות למי מהצדדים, שכן התביעה התקבלה באופן חלקי.