עמ"נ 35225-07-24

תקציר

בפסק דין זה מתייחס בית המשפט למקרה רגשי עמוק הנוגע למערער ולבני משפחתו. למרות מצוקתה הניכרת של המשפחה, בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור בשל אילוצים משפטיים. בית המשפט מדגיש כי הבקשה הנדונה לא עמדה בתנאי הסף הסטטוטוריים הקבועים בחוק הכניסה לישראל, השולל מהמשיב את הסמכות להיעתר לבקשה ואף לדון בה. בית המשפט מפנה למקרים ופסקי דין דומים, לרבות אלה של השופט א' שחם בעניין צדוק, אשר תמכו בעקביות בפרשנות זו. חשוב לציין כי גם אם מתקיימים יחסים הומניטריים או מיוחדים, אין בהם כדי לשנות את הדרישות המשפטיות המחייבות המגבילות את שיקול דעתו של השר על פי החוק. בית המשפט מדגיש כי על השר לקיים הוראות חקיקה ואינו יכול להעניק סעד שהחוק אינו מאפשר. פסק הדין מדגיש כי הבקשה נעדרת בסיס משפטי והוכרעה נכונה על סמך טיעונים בכתב, ללא צורך בבדיקה נוספת. עוד מציין בית הדין כי יחסים מיוחדים כלשהם בין המערערת לבין העובד נוצרו ככל הנראה עקב ההליך המשפטי המתנהל, ולא נסיבות עצמאיות. לפיכך, בית המשפט מאשר את ההחלטה המקורית לדחות את הערעור. עם זאת, בהכירו בהקשר של מצבה המאתגר של המערערת והשפעת המלחמה, מעניק בית הדין תקופת חסד המאפשרת לעובדת להישאר בישראל עד ליום 15.9.2024, ובלבד שתמשיך בהעסקתה כמטפלת של המערערת. לא ניתן צו להוצאות, ויש להחזיר את הפיקדון לבא כוח המערערים. ההחלטה, שניתנה על ידי השופט רם וינוגרד, ניתנה ביום 17.7.2024 ותועבר לצדדים המעורבים.