מ"ת 51943-06-13

תקציר

הנאשמים הורשעו בשני סעיפים של כניסה לישראל שלא כדין. כל אחת משתי העבירות נושאת מגוון עונשים, אשר לשופט יש שיקול דעת לקבוע על סמך פרטי המקרה. החוק מחייב את השופט לשקול את חומרת ההפרה, את הסנקציות הרלוונטיות ואת הנסיבות הסובבות את ביצוע העבירה. השופט התייחס למספר פסקי דין קודמים כדי לקבוע את טווח הענישה המתאים לכל עבירה. לדברי השופט שוהם, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו; לכן, לא ניתן להחיל עונש אחיד באופן גורף. פסק דינו של השופט שגיא השפיע גם על החלטת השופט, שקבע כי העונש על שהייה קצרה שלא כדין ללא כל מניע פלילי או ביטחוני צריך לנוע באופן אידיאלי בין מאסר מותנה לחמישה חודשים מאחורי סורג ובריח. השופט הכיר בכך שריבוי סעיפי אישום משנים את העונשים ומחייבים מאסר בפועל חמור יותר. בשקלול כלל הראיות, החליט השופט לגזור על כל נאשם 10 ימי מאסר בגין כל עבירה, ובסך הכל 20 יום. בנוסף, הוטל חודש מאסר על תנאי, בתוקף לשנתיים, במהלכן אסור לנאשמים לבצע את העבירות בהן הורשעו. השופט גם הורה לנאשמים לשלם התחייבות כספית בסך 1,500 שקל ולחתום על מסמך הסכמה להימנע מהעבירות המורשעות למשך שנתיים. לנאשמים ניתנה הזכות לערער על פסק הדין כעניין שבדין. פסק הדין ניתן בנוכחות כל הצדדים המעורבים ב-25 ביוני 2013.