בע"מ 7799/22

תקציר

במקרה הנוגע לקביעת יחסי הורות, בית המשפט נתן רשות ערעור אך ורק בשאלה כיצד טובת הילד משפיעה על קביעות אלה. החלטה זו הושפעה מהפוטנציאל שסוגיות דומות יתעוררו בתיקים עתידיים בשל רגישות הליכי הורה-ילד. למרות זאת, דחה בית המשפט את הערעור, והדגיש כי המבקשים לא העלו שאלות משפטיות מהותיות מעבר לאינטרסים האישיים שלהם. בית המשפט גם אישר את ההחלטה לדחות את הגשת הראיות הנוספות, תוך ציון סתירות עם התחייבויות קודמות של המבקשים וחוסר השפעה על תוצאות הערעור. באשר לתביעת המבקשות להכרה באימהות על בסיס טובת הילד, דחה זאת בית המשפט בקובעו כי הדין הישראלי מכיר רק בעקרונות הורות ספציפיים, שאינם כוללים את טובת הילד כבסיס עצמאי. נקבע כי השאלה העובדתית האם המבקשת ילדה את הקטין אינה יכולה להיות מושפעת משיקולים אלה, שכן אין ביניהם קשר גנטי או ביולוגי. עוד הדגיש בית המשפט כי הכרה בהורות בהקשר זה עשויה לתמרץ פעולות בלתי חוקיות, כגון הבאת ילדים לישראל ללא עמידה ראויה באמות מידה משפטיות. סתירות נוספות בתיעוד ובהתנהלות המבקשים ערערו עוד יותר את אמינותם ואת טענותיהם. יתר על כן, בית המשפט התייחס להתנהלותם הלא נקייה של המבקשים הכוללת הטעיה וזיוף ומתח ביקורת על תפקידו של עורך הדין. למרות שהבין את המניעים הרגשיים של המבקשים להורות, הגיע בית המשפט למסקנה כי כל פעולה המנוגדת לחוק תפגע בסופו של דבר בטובת הילד הרחבה, ובכך דחה את הערעור והטיל הוצאות משפט על המבקשים.