חדל"ת 34896-07-23

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור של עובדים על סירוב המוסד לביטוח לאומי לשלם להם הטבות שונות בעקבות חדלות פירעון של מעסיקם. העובדים הועסקו במקור על ידי חברה, אך לאחר מכן פוטרו והועסקו מחדש על ידי מעסיק חדש, סושי זמירה. המוסד לביטוח לאומי סירב לשלם לעובדים רכיבים מסוימים מהקצבאות הנתבעות בנימוק שהעובדים המשיכו לעבוד באותו מקום עבודה ולכן יש להפנות את תביעתם לסושי זמירה. עם זאת, השופט פסק לטובת העובדים. הם פוטרו על ידי החברה והיו זכאים לתשלומים מסוימים מהמוסד לביטוח לאומי, שלא יכול היה להתחמק מאחריותו בטענה שהעובדים צריכים להפנות את תביעותיהם כלפי סושי זמירה. השופטת קיבלה את טענת העובדים כי על פי חוק הגנת השכר יש להם את הבחירה הבלעדית את מי לתבוע, והמכון אינו יכול לדרוש מהם לתבוע את סושי זמירה. עוד הבהירה השופטת כי זכויות העובדים לתבוע פיצויי פיטורים ודמי חופשה מהחברה, ולא רק מסושי זמירה, נובעות לא רק מחוק הגנת השכר אלא גם מחוק הביטוח הלאומי, המחייב את המוסד לשלם תגמולים לעובדים כאשר מעסיקם נכנס לחדלות פירעון. העובדים פוטרו מהחברה ולכן היו זכאים לפיצויי פיטורים. עוד קבעה השופטת כי חבות המוסד לביטוח לאומי כלפי העובדים בגין דמי חופשה נובעת מהגדרת השכר בחוק הביטוח הלאומי, הכוללת דמי חופשה. לבסוף קבעה השופטת כי העובדים יוכלו לתבוע את יתרת ההטבות שלהם מהמכון, שנכנס לנעליה של החברה, גם אם המשיכו לעבוד בחברת סושי זמירה. בקשת המכון לשיפוי מסושי זמירה נדחתה בנימוק שיש לטפל בה בהליך אחר, מחוץ להליך חדלות הפירעון, ולסושי זמירה צריכה להיות הזדמנות להתגונן. לפיכך הורתה השופטת למוסד לביטוח לאומי להכריע מחדש בתביעות הגמלה של העובדים, בהתחשב בקביעות בפסק הדין, ופסקה לעובדים הוצאות בסך 15 אלף שקל.