ת"א 63979-10-18

תקציר

הנתבע הורשע בתקיפת המתלונן ובגרימת חבלה של ממש בהליך פלילי. מאחר שהנתבע לא ערער על פסק דין זה בהליך אזרחי, קיבל אותו השופט כראיה מכרעת לאחריותו של הנתבע לעוולת התקיפה. עוד קבע השופט כי עדותו של התובע בנוגע לנסיבות התקיפה, כמו גם עדותו של הנתבע עצמו, אישרו את אחריותו של הנתבע לתקיפה. לפיכך קבעה השופטת כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין נזקי התקיפה. לאחר מכן התעמק השופט בהערכת הנזקים, שכללו פגיעות ונכות רפואית, פגיעה תפקודית ואובדן כושר השתכרות. נכותו הרפואית והתפקודית של התובע הוערכה בשיעור של 20%, והשופט פסק לו 89,034 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, לצד הפסדי פנסיה משלימים, בסך כולל של 99,281 ₪. בהתחשב בשכרו הנוכחי של התובע, קבעה השופטת ניכוי מכושר השתכרותו ופסקה לו סכום גלובלי של 232,164 ₪. בגין עזרה לזולת, הוצאות רפואיות ונזקים לא ממוניים, פסקה השופטת לתובע 65,000 ₪, 5,000 ₪ ו-100,000 ₪, בהתאמה. על סמך הערכות אלה חושב סך הנזק כ-501,445 שקל. תובע מספר 2, אשר פיצה את התובע בגין הנזק, היה זכאי להחזר של 459,842 ₪ מהנתבעת, ואילו תובע מספר 1 היה זכאי להחזר של 125,361 ₪ – הן סכומים כולל ריבית והן הוצאות. השופט התיר את פרסום פסק הדין, תוך הפיכת פרטי התובע לאנונימיים.