בצה"מ 59314-12-19

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה בתיק בצה"מ 59314-12-19 טוויל נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה** **מבוא** החלטה זו של בית משפט השלום בפתח תקווה, ניתנה על ידי כבוד השופטת עדנה יוסף-קוזין, ועוסקת בבקשת הבהרה שהוגשה על ידי המבקש, זיד טוויל, בנוגע להיקף צו הריסה מנהלי שניתן כנגדו. המבקש מבקש להבהיר האם הצו מתייחס רק לחיפוי המבנה או גם לקונסטרוקציית הברזל שעליה מונח החיפוי. ההחלטה מהווה המשך להליכים קודמים, במסגרתם נדחתה תביעתו של המבקש לביטול צו ההריסה, ולאחר מכן הושגה הסכמה בערעור שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה המבקש יהרוס את קירוי המבנה ויהא רשאי להגיש בקשת הבהרה כאמור. **טענות הצדדים** * **טענות המבקש:** המבקש טוען כי לפי מכתב האזהרה והתיאורים השונים בהליך, הצו מתייחס רק ל"קירוי" או "סככת אסכורית מפח" ללא קונסטרוקציית הברזל. הוא מבסס טענה זו על התייחסויות שונות לאורך ההליך, בעדויות, בסיכומים ובפסק הדין. בנוסף, המבקש טוען כי הסמכות להוצאת צו הריסה מנהלי מתייחסת לבנייה חדשה בפרק זמן של 6 חודשים ממתן הצו, ואילו קונסטרוקציית הברזל הייתה קיימת מעל 6 חודשים, ולכן אינה יכולה להיכלל בצו. הוא אף מציין כי צילומי אוויר הראו את גג המבנה, והמבנה עצמו עמד משנת 2014 ללא קירוי, כאשר הקירוי נוסף רק בשנת 2019. * **טענות המשיבה (היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה):** המשיבה טוענת כי צו ההריסה, שתיאר את המבנה כ"סככת אסכורית מפח ומברזל", חל על המבנה כולו, כולל הקונסטרוקציה. היא גורסת כי מכתב האזהרה אינו מסמך מחייב, וכי לאורך כל ההליך ההתייחסות הייתה להריסת הקירוי וקונסטרוקציית הברזל יחד, ושהציטוטים שהביא המבקש הוצאו מהקשרם. המשיבה גם טוענת כי טענת המבקש שהצו חל רק על הגג לא נטענה בשלבים קודמים של ההליך. לבסוף, המשיבה מצביעה על הפסיקה (עתפ"ב (ת"א) 9325-05-19 נתן חסידים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון, עפ"א (חי') 54143-04-19 אבראהים אבו אל היגא נ' מדינת ישראל, ורע"פ 7314/21 בהאא חוסין נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובניה) לפיה גם אם מדובר בתוספת למבנה, הדבר נחשב לבנייה חדשה, וניתן להוציא צו הריסה למבנה בכללותו. **דיון וניתוח משפטי** בית המשפט דחה את בקשת ההבהרה של המבקש, וקבע כי צו ההריסה המנהלי, כפי שאושר בפסק הדין, מתייחס הן לחיפוי והן לקונסטרוקציית הברזל. 1. **פרשנות הצו ופסק הדין:** בית המשפט בחן את נוסח צו ההריסה ואת פסק הדין שאישר אותו. נקבע כי כבר בסעיף 2 לפסק הדין נאמר במפורש כי "עניינו של צו ההריסה, סככת איסכורית מפח וברזל בשטח של כ- 1,526 מ"ר". המשמעות, לפי בית המשפט, היא שהצו מתייחס לכל הסככה – לחיפוי ולמבנה התומך בו. גישה זו מיישמת את העיקרון הפרשני של התחשבות בכוונת הצדדים ובנוסח הברור של ההחלטות השיפוטיות. 2. **טענת "בניה חדשה" והסמכות המנהלית:** המבקש ניסה לטעון כי קונסטרוקציית הברזל אינה נחשבת לבנייה חדשה (מאחר והייתה קיימת מעל 6 חודשים), ולכן צו ההריסה המנהלי אינו תקף לגביה. בית המשפט דחה טענה זו באופן נחרץ, תוך שהוא מדגיש כי טענה זו כלל לא נטענה על ידי המבקש במהלך ההליך המקורי או בערעור, ולכן לא ניתנה למשיבה ההזדמנות להתגונן מפניה. הדבר מבהיר את החשיבות של העלאת כל הטענות המשפטיות הרלוונטיות בשלבים המוקדמים של ההליך, על מנת לאפשר דיון הוגן ומקיף. * **חידוש משפטי/יישום עקרונות:** למרות שההחלטה אינה מחדשת הלכה משפטית באופן דרמטי, היא מדגימה היטב את יישום עקרון הגמירות הדעת המשפטית. כאשר הצדדים התייחסו לאורך ההליך והפסיקה לצו ההריסה כמחייב את כלל המבנה (החיפוי והקונסטרוקציה), בית המשפט מסרב לאפשר טענה מאוחרת המנסה לפרש את הצו בצורה מצמצמת, במיוחד כאשר טענה זו לא הועלתה בשלבים רלוונטיים. * בנוסף, ההתייחסות של המשיבה לפסיקה, לפיה גם תוספת למבנה נחשבת לבנייה חדשה, מחזקת את הפרשנות הרחבה של סמכות הריסה. הדבר מעיד על מגמה פסיקתית להרחיב את האפשרויות המשפטיות לאכיפת דיני התכנון והבנייה, ולראות בכל שינוי משמעותי במצב הקיים, גם אם אינו בנייה מאפס, כמצדיק התערבות. 3. **עדות המפקח:** המבקש ניסה לבסס את טענתו על עדות המפקח. בית המשפט בחן את העדות וקבע כי המפקח התייחס לקונסטרוקציית הברזל כחלק אינטגרלי מהסככה, ובכך דחה את פרשנות המבקש לעדות זו. 4. **ביטול עיכוב ביצוע והוצאות:** כפועל יוצא מהחלטתו, בית המשפט ביטל את עיכוב ביצוע צו ההריסה והורה למבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח. **סיכום** החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מדגישה את חשיבות הניסוח הברור של צווי הריסה והתייחסות הצדדים והערכאות המשפטיות אליהם. בית המשפט נקט בפרשנות מרחיבה של צו ההריסה, תוך שהוא מסתמך על נוסח הצו, פסק הדין, התנהלות הצדדים לאורך ההליך, ועדות המפקח. הדבר מוביל לחיוב המבקש להרוס את כלל המבנה, כולל הקונסטרוקציה, ולא רק את החיפוי. ההחלטה מחזקת את עקרון ההתמדה בטענות משפטיות וחשיבות העלאתן בשלבים הראויים, וכן משקפת מגמה פסיקתית להקלה על אכיפת דיני תכנון ובניה, גם באמצעות צווי הריסה מנהליים.