עמ"ש 18463-10-19

תקציר

לאחר הליך גירושין ממושך, החליט בית המשפט להעניק משמורת משפטית משותפת על שלושת הילדים הקטינים לשני ההורים, תוך הענקת משמורת פיזית לאם. ההורים לא הצליחו להגיע להסכמה על הסדרי משמורת, וכל אחד מהם הציע פתרונות שהתאימו לצרכיו. השופט השקיע זמן רב בניסיון לתווך ביניהם עסקה, אך ללא הועיל. בפסק הדין הודגש כי טובת הילדים היא השיקול העיקרי. בהתערבותו של בית המשפט קמא קבע השופט כי הילדים יתגוררו בעיקר עם אמם בעיר א' וילמדו בה בבית הספר, תוך שהוא מתווה גם לוח זמנים לשהייתם עם אביהם בעיר ט'. החלטה זו התקבלה לאור המלצות מומחים והמלצות ועדת ביקורת, שהדגישו את חשיבות היציבות וצמצום הנסיעות התכופות הגורמות לעומס רגשי ותפקודי על הילדים. עוד ציינה השופטת כי משמורת משפטית משותפת אינה שקולה למשמורת פיזית משותפת, ובמקרה זה חלוקה שווה של זמני הילדים בין בתי הוריהם אינה לטובתם. ביקורי חגים וחופשות הושארו לשיקול דעתה של עובדת סוציאלית. בנוסף, האם נדרשה לדאוג לכך שהבת הבכורה תקבל טיפול פסיכולוגי. כל הורה היה אמור לשאת בהוצאותיו המשפטיות, וכל הביטחונות שהופקדו היו אמורים להיות מוחזרים. פסק הדין היה אמור להתפרסם מבלי לנקוב בשמות הצדדים, מטעמי צנעת הפרט.